שירים

דֵּצֶמְבֶּר שֶלָה

חורף, תחילת דצמבר, עוד מעט היא תחגוג  יום הולדת, יום הולדת ראשון של אחרי הצבא,
את החשבון אתם כבר בטח יודעים לעשות, ניסתה לחפש את עצמה, ללימודים לא היה לה עוד כסף, 
גם  לא בדיוק רצתה, חיפשה עבודה לעשות קצת כסף והכל בידי שמיים מה שיקרה.
מצאה עבודה במשרד בעיר לא גדולה מרחק של חצי שעה באוטובוס כשאין פקקים  ודי נהנתה שם
אנשים נחמדים, מנהל חביב לא זועף וכך בסיום יום העבודה הראשון שלה כשגשם זלעפות בחוץ 
(אמא שלה אומרת שתמיד ככה זה בדצמבר, גם כשילדה אותה היה גשם חזק
אולי הזיל דמעות של שמחה שנולדה?)
היתה חמושה במעיל ומטריה רעדה כולה ורצה לכוון האוטובוס מכונית לבנה עצרה לידה ,הנהג פתח מעט את החלון ושאל: "לאן?,אפשר להציע לך טרמפ"?    
בררה לאיזה כוון וזה היה ממש בדרך לביתה, שמחה, קיפלה את עצמה ואת המטריה
נכנסה למכונית רטובה כולה, התנצלה על המושב הרטוב  כשהגיעו סמוך לביתה, ביקשה
שיעצור - חייכה זכרה להגיד תודה ונעלמה בין הבתים.... 
למחרת, שוב באותה השעה...בדרכה לאוטובוס..המכונית הלבנה, עלתה בלי לשאול שאלות
ועוד לפני שביקשה להיות עם עצמה לתהות, האיש התחיל לשוחח, סיפר על עבודתו,
מנכ"ל באיזו חברה, סיפר על ילדיו, שאל כמה שאלות, ובדק אם היא יכולה להתעכב כדי לחמם את לבם באיזה כוס קפה מהביל וקרואסון לא שהיה לה משהו מיוחד לעשות, סה"כ להכנס לארבע קירות,
לבדידות מעיקה, אולי לבהות בתקרה,לכתוב על מה שכואב, לדמיין וזהו.
הסכימה, נכנסו לבית הקפה הקרוב שוחחו שעה, הקפה באמת חימם את לבה וגופה,
הזמינה עוגת שוקולד  והוא  קרואסון גדול ומתוק (כמעט כמוהו)
סיפרה לו שעוד מעט היא אמורה לחגוג יום הולדת, והוא הבטיח שהוא יכין הפתעה היתה נבוכה,
חייכה ושתקה. (תמיד אמרו לה תהיי יפה ותשתקי)
למחרת בעבודה, סיפרה לחברה טובה את הסיפור כך עבר לו עוד יום מצאה את עצמה מהרהרת בו,
תוהה האם שוב תפגוש בו. 
כעבור שבוע, סיימה את יום העבודה, נפרדה מחברתה, ובדרכה לאוטובוס....נסעו שוב לבית הקפה, קבעו שבערב בשעה 9 יאסוף אותה . כך התחילה לה ידידות של מפגשים, החליפו מספרי טלפון והתחילה לחלום בחורף,בסתיו ו...בהקיץ.
שוחחו בכל יום  ארוכות,שעות ואז ערב אחד זה קרה, רצתה  לברוח מרגעים קשים והסכימה להצעתו לנסוע לאיזה בית מלון היו שם שלוש שעות וזה היה מטריף, משכר והמון אהבה שמעולם לא חוותה ,לא ידעה,
שבה לביתה כשהיא שיכורה מאהבה, המון רגעים של אהבה שהשאירו את הכאבים מאחור.
למחרת, סיפרה לחברתה בעבודה, שהכירה גבר מבוגר ממנה בהרבה שנים, נחמד, אדיב, ג`נטלמן אמיתי
שעת הצהריים הגיעה, בדיוק תכננה עם  חברתה ללכת לאכול בחדר האוכל, ואז נכנס למשרד,
גבר גבוה, משיכמו ומעלה, חברתה קמה לקראתו וקראה: "אבא, מה אתה עושה כאן"?
חיבקה אותו בחום. האחרת נאלם קולה וחשבה כי היה עדיף לו היתה נעלמת לגמרי. 
רגלייה לא זזו, נשימתה נעתקה ואז חברתה אמרה לה : "תכירי , זה אבא שלי".
היא לחצה את ידו - שתקה. רק העיניים דיברו - פחדה שגם פעימות הלב ירעידו את החדר.
בשעות אחה"צ והערב, חיכתה לטלפון שלו, שבושש.
למחרת, הגיעה לעבודה, עצובה ועצורה משהו, כל חייה עברו באותה שניה לנגד עינייה,
ילדות,נערות,צבא ועכשיו עם האהבה הזו שנפלה עליה .
הייתה לבד במשרד, שקט דממה, והטלפון העיר אותה 
מהמחשבות, חברתה התקשרה לספר שאביה נפטר בלילה, דום לב, הלוויתו תערך היום בשעה 4. היא הרגישה שהחמצן לא מגיע בדיוק למוח,
לא קלטה, הניחה הטלפון ושתקה.
 ב-4 התאספו כולם בבית העלמין, שם פגשה לראשונה את אשתו, ואת שאר ילדיו, בכתה,
הדמעות לא עצרו לשניה נוגעת בלבד שלה, האיש שאהבה מת, איננו כבר, איך ממשיכים? 
למה? מה קרה?
ובאוויר "אל מלא רחמים" ואיפה הרחמים?
פרפר לבן רפרף מול עינייה התיישב על כתפיה ושמעה שלוחש לה:
"אהבתי אותך מאוד את היית האישה של חיי הבטחתי להפתיע אותך, לא הספקתי".
עלה אחד שעדיין טיפות הגשם מליל  אמש מונחות עליו נחת ממש לידה לאסוף את דמעותיה.
דמעות ניגרו מעינייה כנחל אל הים, לא ידעה איך מכאן ממשיכים את החיים.
הגיעה אליהם הביתה במהלך השיבעה רצתה גם לשבת על האיש שלה, על האיש שרק נכנס לחייה וצבע  אותם בוורוד, ניער אבק  אבל הוא כבר איננו, האיש שלה הלך.
לאחר שבוע, יריה פילחה את השקט בבית העלמין
חברתה היתה שרועה על רגבי האדמה וזרי הפרחים,שעוד לא הספיקו להתייבש.
 כעבור כמה שנים, בדצמבר נישאה.
אבל תמיד תזכור עוד שני תאריכים ב...דצמבר.
~
לְדֵצֶמְבֶּר אֲדָמָה רַכָּה,
חִלְחוּל רֵאשִׁית הַגְּשָׁמִים
כְּמוֹ מֵכִין אוֹתָהּ לִקְלֹט אֶל תּוֹכָהּ
נְשָׁמוֹת שֶׁל דֵּצֶמְבֶּר.
הֵן אוֹבְדוֹת בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט שֶׁאַחַר רוֹמָן קַיִץ.
הִיא הָיְתָה  אָז רֵאשִׁית,
חוֹף בְּתּוּלִי
עַל מַדֵּי זַיִת,
פָּסְעָה עַל הַקָּצֶה
הַגְּבוּלוֹת -
    טֶרֶם בְּרוּרִים.
טְרֵמְפְּ שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּאַהֲבָה אַדִּירָה
כְּהֶרֶף נִקְטְעָה,
וּבְתוֹךְ כֹּל הָאֵבֶל שֶׁלָּהּ
עָלֶיךָ,
נִשְׁמַת דֵּצֶמְבֶּר תּוֹהָה,
הוֹסִיפָה עָלָיו -
                  בִּתְּךָ.
~

תגובות

רבקה ירון / *** / 26/02/2021 19:26
רבקה ירון / *** / 27/02/2021 12:18
אורנה / אביה הוקסמתי / 26/02/2021 20:15
אודי גלבמן / מה יש לדבר? מדהים הסיפ / 26/02/2021 20:48
שמואל כהן / הרבה חומר למחשבה / 27/02/2021 05:54
גלי צבי-ויס / פעמיים דצמבר / 27/02/2021 06:40
יום טוב צבי / יום הולדת ראשון אחרי צבא / 27/02/2021 07:03
אודי גלבמן / רצה הגורל וגם אני יליד / 27/02/2021 07:10
אדם אמיר-לב / אפשר להציע לך טרמפ? / 27/02/2021 07:23
עליזה ארמן זאבי / אהבה בצל טרגדיה... / 27/02/2021 12:36
אלה לי / סיפור מצמרר באמצע דצמבר ואותו פרפר לבן שסיפר לה את סודות אהבתה / 27/02/2021 19:20