אך בקרקעית

הקירות עצמם מתבוננים במעשי האהבה הללו, מבוישים משהו. אך אתה מתמסר כל כולך , זו התקווה, זיקוקים הרגעים האבודים של החיים. 

מילדותך היא זו 

שלא נותנת לזרימה 

והנך רוצה לבדוק מה קרה שם בעבר 

המפריע להווה

מוזרמת בתוכי נפלא 

.

הָעֲלִיבוּת שנחשפת לעיניךָ, כשאתה נובר בשורשי הדברים: 

.

"(...)

.

אך בקרקעית- בבסיס הנעורים 

.

עלה אובך המתנגד להתקדמוּתי- (שאלה: עָלָה אוֹ עוֹלֶה?)

.

שהפריע לבגרותי." 

.

כאן, כנראה, טמונה הבעיה, כאז גם עתה: 

.

"(...)

.

הבית הישן על קרקע דשנה

.

אך הקירוֹת סדוקים ורטובים מבושה

.

ורעמים מבעד לגג שלא הושלם-

.

תקווֹת ושפע זיקוקים אבודים."

.

.

אִם (אִם!) הבנתי נכון, עינוגֵי האהבה שהייתה לֹא השיגוּ /

.

לא הביאו לךָ אֶת השלווה, לא מנעו אֶת הדמדומים ולא אֶת  

.

הביעותים.

.

האובךְ המפריע, המתנגד להתקדמוּתךָ, עודנו שם. 

.

אִם כי - 

.

אתה בעצמךָ מעלה מה ישנוֹ או מסתתר באותו אובךְ: 

.

"... / אך הקירוֹת סדוקים ורטובים מבושה / ורעמים מבעד 

.

לגג שלא הושלם / תקווֹת ושפע זיקוקים אבודים."

.

בעצם, רק מִבְנֵה הבית הישן, על קרקע דשנה, עדיין עומד. 

.

עדיין שלם.

.

השאר לֹא הושלם מעולם. 

.

עתה עליךָ למצוא מה היו הקירות (מה הם סִמְלוּ) ומה היה 

.

אמור להיוֹת/לְסַמֵּל הגג. 

.

עד כאן - הבנת הנקרא שלי.

.

מכאן ואילךְ - העבודה שלךָ. 

.

.

השיר מרתק. ומעולה. באמת. 

.

תודה רבה-רבה!, צביקה יקר, יקר. 

.

שלךָ, 

.

רבקה

--- 

לא בכדי הזיקוקים הופיעו בסופו של הלהט הזה 

במחוזות אהבה הלכת,

מבלי לשים גבול

מבלי להבחין בין מותר לאסור

האובך שנוצר בליבך

הפריע לבגרותך

עכשיו בודק עם עצמך

ויש תקווה לזיקוקים אבודים.

תודה צבי היקר על השיר העוצמתי המשתף אותנו 

בתחושתך לגבי מעשה אהבה בצעירותך

ועל מה שקורה היום.

בברכה

שמוליק

חיינו האבודים. רגעי אהבה שבושו מול הקירות... נהדר!

היא מנחמת אותך באהבה ועינוגים שלא יהיה לך ביעותים אך באותו בסיס של אהבה יש  געגוע  לישן  ולא חשוב לך שהקירות סדוקים ורטובים מבושה ממה שהיה  יש משהו שלא הושלם וזה התקוות והזיקוקים האבודים.

אתה מהלך, מצית את הלב ותשוקת הגוף.

לאהבה המופלאה שלך-אדם