מאז ועד עולם

בסופו של דבר, שברירי הוא האדם וכשתוקפות המחלות, נותר האדם בחולשתו. וכבר לא משנה אם היה מסמר הכיתה, או שליט. מצב רוחו ירוד כל כך והאם נותרה בו אותה גאווה כשהייתה? 

ואני כאן הולכת קצת לאיבוד 

אדם הולך ונעלם

לנגד עיניך

ואתה כואב ושואל

מה נשאר?

השם , המעשים?

המורשת שמשאיר?

האם הגאווה והתקווה?

כי אדם הולך ונעלם

זאת שאלה כואבת..

שיר עוצמתי עם המון תובנות על  עצם הוויתנו.

תודה צבי היקר.

סופ"ש נעים

שמוליק

החיים לא קלים  

ולמרות כל הסביב כולל הגלולות  

קמצוץ הוויתך, מאוויך, מחשבותיך  הם 

ה אתה   

שבת טובה

.

אני קוראת כאן שיר שהוא סיכום-אנוֹשׁ אוניברסָלי/יחידאי-

.

ייחודי לא-קל ולא-פשוט, שאומנם לא מפרט מצבים ו/או

.

נתונים יוצאֵי דופן, אבל מתוארים באופן לירי גס-לכאורה, 

.

המאפשר לי, בתור קורא/ת, להבין, להפנים ולנתח אֶת 

.

הסיטואציה - ולהעריךְ אֶת הטקסט/השיר. 

.

והשיר כתוב היטב!

.

אני, הקורא/ת, נחשפת לאט-לאט לחיֵי האדם שמאחורֵי 

.

הטקסט: 

.

בסוף הבית השני מתברר לי שה"כמה נשארתָ אַתָּה" 

.

מתייחס לכל התחומים בחייו - תבוסה מוחלטת, אף באשר

.

למצבֵי רוחו, בהם הדוהר כבר לא שולט (לא שליט). 

.

ואז, בסוף השיר/סוף בית שלישי, שואל הדובר שאלה

.

שהיא תמיהה אוניברסָלית/אישית: 

.

"מה הדבר / שנשאר גאֵה בתוככךָ"

.

כל אחד מהקוראים יכול (כן/לא) להשיב על השאלה, 

.

מתוך חייו-שלו (של הקורא), אבל לא זה העיקר: 

.

העיקר הוא בתמיהה האישית-אוניברסָלית. 

.

ועל כךְ, ועל כלל השיר, אני אומרת: 

.

!Chapeau

.

.

תודה רבה-רבה על שירךָ, צביקה יקר, יקר. 

.

שלךָ, 

.

רבקה

---

תודה רבקה יקרה

אתה עושה חשבון נפש עם עצמך, אתה נרמסת כל השנים, הלעיטו אותך בגלולות ולמרות זאת לא התאוששת ונותרת אתה ואתה שואל מה קרה לך היום שנשארת גאה בתוכך. תודה רבה לך צבי היקר.

עצוב לי השיר, מספר על חיי אדם שלא הצליח בחברה "נרמסת", אולי אפילו קיבל טיפול, למרות שניסה להשיג השגים כול שהם בחברה לא הצליח בימי בחרותו ועכשיו כאשר בגר ואולי הזקין נשאלת השאלה על מה נשאר לו להתגאות בעצם מיהו בכלל. אהבתי את השיר.

סיפור עצוב של מחלה, ובכל זאת האופי השתנה רק במעט. זה הוא ונשאר כך