השוקולד

הַשּׁוֹקוֹלָד/עידית אורדן 10/1/2021

לִכְבוֹד יוֹם הַשּוֹקוֹלָד הַבֵּין לְאוּמִי.

הַשּׁוֹקוֹלָד מְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים,

בְּאֵרוּעִים אוֹתוֹ מַגִּישִׁים.

יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים אֶת הַשּׁוֹקוֹלָד אוֹהֲבִים

בְּעֻגוֹת וּבִשְאָר מַטְעַמִּים אוֹתוֹ מְשַׁלְּבִים.

הַשּׁוֹקוֹלָד הוּא גַּם  חָבֵר נֶאֱמָן

הוּא תָּמִיד נַגִּישׁ בַּזְּמַן.

הוּא מָתוֹק וּמְנַחֵם  מְעַט כְּשֶׁעֶצֶב

וּכְאֵב  חוֹדְרִים לַלֵּב.

הַשּׁוֹקוֹלָד הוּא לִי חָבֵר

אַךְ עִם מַצְּבֵי הַגּוּף לֹא כָּל כָּךְ מִתְחַבֵּר.

הוּא מַרְגִּיעַ לְרֶגַע, טַעְמוֹ נֶעֱלַם מַהֵר

אַךְ עַל הַמַּמְתָּק הַזֶּה לֹא אוּכַל לְוַתֵּר.

יוֹדֵעַ זֹאת הַמֹּחַ

אַךְ לְעִתִּים לְהִתְמוֹדְדוּת, לַנֶּפֶשׁ אֵין כּוֹחַ.

הִיא  בּוֹחֶרֶת לְשׁוֹקוֹלָד הַמָּתוֹק וְהִטְעִים לִבְרֹחַ

לִזְמַן מָה נוֹתֵן הוּא לָהּ מָנוֹחַ.

אֶת חַג הַשּׁוֹקוֹלָד חוֹגְגִים כָּל הַשָּׁנָה

בְּכָל עֵת עֹנֶג שֶׁל מַתָּנָה.

סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל שׁוֹקוֹלָד בְּקֻפְסָה אוֹ בְּתִפְזֹרֶת

מְנַגְּנִים  הֵם עַל מֵיתָרֵי הַנֶּפֶשׁ כְּתִזְמֹרֶת.

הַשּוֹקוֹלָד מְרוֹמֵם אֶת הַרוּחַ

לְכָל אָהוּב וַאֲהוּבָה  עם פֶּרַח הוּא שָׁלוּחַ.

חַג מָתוֹק וּמְעַנֵּג לַכֹּל אוֹהֲבֵי הַשּׁוֹקוֹלָד