דּוּחַ בְּמַדְּעֵי הַהִתְנַהֲגוּת

דּוּחַ בְּמַדְּעֵי הַהִתְנַהֲגוּת 

*

לְכָל מָאן דְּבָעֵי:

(הְמְם. לֹא יִהְיוּ לִי קוֹנִים.) (וּבְכָל זֹאת.)

הַכּוֹתֶרֶת לְעֵיל שִׁמְּשָׁה כְּכוֹתָר לְקֹבֶץ שִׁירֵי מְחָאָה

שֶׁרָאָה אוֹר בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת תִּשְׁעִים וְשֶׁבַע

וּבְיֻמרָנוּת שֶׁאֵין שְׁנִיָּה לָהּ הִגַּשְׁתִּיו-הִקְדַּשְׁתִּיו לִ

מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.

זֹאת-אוֹמֶרֶת, לְאַף-לֹא-אֶחַד.

זֹאת-אוֹמֶרֶת, יֻמְרָנוּתִי הָיְתָה מַלְבּוּש יָאֶה לַחֲשָׁשׁ שֶׁ

קִּנֵּן בִּי:

לֹא יִהְיוּ לוֹ קוֹנִים-

הֱוֵי אוֹמֵר: לֹא יִהְיוּ לִי קוֹנִים

וְלֹא הָיוּ.

מֵילֶא. קָרָה מִזְּמַן-מִזְּמַן-

זֹאת-אוֹמֶרֶת: הָאֵרוּעַ עִם אוֹתוֹ קֹבֶץ. כִּי

מָה שֶׁאַקְטוּאָלִי מְאוֹד הוּא הַתֹּכֶן. גַּם הַכְּתֹבֶת

זֹאת-אוֹמֶרֶת: גַּם הַיּוֹם אֵין לְמִי לְהַגִּיש דּוּחַ מֵעֵין זֶה

זֹאת-אוֹמֶרֶת: אֲפִלּוּ יִהְיֶה פְּנִינָה סִפְרוּתִית

זֹאת-אוֹמֶרֶת: לְשֵׁם מָה וּלְשֵׁם מִי

לַעֲבֹר שׁוּב כְּאֵבֵי בֶּטֶן

חֲשָׁשׁוֹת

עַל-אוֹדוֹת

מָה-זֹאת-אוֹמֶרֶת

*

רבקה ירון

---