גוזל

תודה לך יקרה שדרי

שיר שאראה מי את

שלום, אני מילה (רדמילה) בת 34. אני כותבת שירים מאז התיכון.. שורות שנהפכו לבתים שנהפכו לשירים למחברת, לעצמי.כאשר זה חייב לצאת החוצה ודווקא במילים בצורה ספציפית.. בעיקר כשקשה והרבה דברים מחשבות תחושות נאגרים וממלאים וצריכים לצאת... בזמן האחרון למדתי והבנתי שכתיבת שירה שכזאת זו גם דרך תקשורת של התת מודע או האני הפנימי שלך עם עצמך ככה אתה רואה במילים פיזית מה באמת מתרחש בפנים- אבל לא תמיד אנחנו קולטים את זה.. וזה חבל... בשירים אפשר לזהות מה חסר, מה רוצים, מה מחשפים...- דברים שהבנתי רק בזמן האחרון.. ורק בימים האחרונים הבנתי ונוצר בי רצון גם לחלוק ולשטף, במידה וזה יכול להשפיע על אחרים , במידה ועוד אנשים ירגישו אותו דבר או יקחו אליהם משהו אחר.. הרצון לדעת שאני יכולה לגעת בנשמה של אחרים... זה מה שגרם לי עכשיו לחפש מקום איפה יכולה להראות את שירי, חיי, כאב או מחשבות.. הסגנון אצלי הוא נראה לי לירי... מתחברת בעיקר לשירי רחל המשוררת, דליה רביקוביץ... וגם משוררים מרוסיה כמו פושקין, לירמנטוב

את מעלה זיכרונות מהילדות שלך המוקדמת בכפר ואת פוגשת דרורית והיא מביאה לך גוזל ואת חולמת חלום עם גוונים אדמדמים. תודה רבה לך אלה היקרה על השיתוף שלך בחוויות מילדותך. הרגשות הינם משמעותיים והם מסייעים לנו לזכור דברים.

יודעת שגם אתה מזדמן רבות לאותו שער תמים

תודה רבה קרידו

דייה בויינו

השער התמים של ילדותך נטרק בחוזקה וצרב לי לקרוא על כך.

לשערי שמחה-אדם