בדידות/ בימת דיון נורית ליברמן

טִיפוּף צְעָדַי

פִּילֵּחַ

כְּאִבְחָה אֶת הַשֶּׁקֶט,

בְּמִגְרַשׁ מִשְׂחָקִים שֶׁל הַחַיִּים

צַעֲצוּעִים נְטוּשִׁים הִבִּיטוּ בְּעֶצֶב

בָּאֵין כְּלוּם

מְצַקְצְקִים בִּכְאֵבָם

רַק

מַשַּׁב רוּחַ לִחְלֵח  עֵינַיִים יְבֵשׁוֹת

שֶׁלָּהֶם, שֶׁלִּי

אָסַפְתִּי אֶת כָּל צַעֲצוּעֵי הַבְּדִידוּת

חִיבַּקְתִּי עַצְבוּת

כָּעֵת יֵשׁ לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים

…….

בדידות

חושבת עיתים, רק עיתים מרצון היא

הרי בורכתי בחברות נפש שהן עשורים חלק מנשמתי

בורכתי במשפחה אוהבת ועוטפת

בורכתי באהבה שהיא אוהבת

אז למה אני מרגישה עיתות כה בודדה בינות הרבה אנשים

והמפליא מדוע אני אוהבת בדידותי

משוגעת אנוכי אמרתי?