מתברכת

אני עוד בוחנת
עד כמה תהיה רך אלי
לוקח כף ידי
המטלטפת ברכות
לסיבובי מחול רוקעת ברגלי את זו התהילה

הזמן עוטף תחושות
ואני בתוכם שרה למנגינת האל בתנופת היד שכאבה מזמן
יכולתי לחוש אובדן של פעם
ואם היה משהו שהיה יכול להיות
זו היד שליטפה ברכות דמעתי

וכל הטוב שניבנה מסביבי
באותה שוחה של פרחים
חבצלות המים הלבנות
היה בעבורי
הריח המגיע לנחיר אפי השמאלי
כשהימני מרחרח אחרי רקפת ורודה

היו ימים עצובים 
הכל צלל לתוך ארוגות הזמן
כשהאדמה הריחה את בואה שלכת סתווית
עלים בצבעים נושרים
והגשם הנפלא ירד וירד
הנמיך ציפיות
באור שחדר מקרני השמש הבודדות

והיה שם ברור
כשלקחת אותי לשם
למקום השקט בתוך דיר העזים הישן
הריח שיכר את נשמתי
זוכרת פעימות הלב
שפסק לרגע מלהרגיש
חיים רגילים של טבע וברק

 את הצליל של האנרגיה שלי אתם מרגישים
ואתם הנותנים לי יד
מעלים אותי על בירכי הברכה
לשמה נולדתי לטוב הזה

והבית שקט

כשרוצה לרוץ למרחב השדות
לגמוע כל עשב רענן
יחפה יפה לא מתחשבנת
עפה ברוח יורקת זיקי אנרגיה משתוללת
אוהבת שונאת ישות מזדמנת
ומה היה שם הכי חזק
יבלית מעורבבת באדמה בוצית
וזה הגשם ריכך אותה בעוד מים זכים וכמה שתלתי שם
פרחים בכל מיני גוונים
מדושנים
באלפי גחליליות
זוהרות בתוך לילה מחשיך
ואתה חובק את מותני
נושק צווארי
איך יכולתי לגנוח מתשוקה
נושקת שפתייך
שהחליטו לינוק שדי
כובשת יבבה בתוכי .

יוצרת עצמי בזו הכתיבה
שורה אחר שורה
והנה זו המילה
שזו אני בשלמותה

כמה יכולתי לאהוב את עצמי
מחבקת חזק כל חלק בי
והייתה הדרך הולכת קדימה
כמו תנופה הייתה לכתיבת השירה .