שיר השבוע - קורונה

כותב לכם מרחשי לבי.
עוד פעם סגר מעצבן! יושבים בבית וזה לא הוגן,

גם מתגנבת ידיעה שאפשר  להתרחק  אלף  מטר  מהחצר,

אך אני מה עושה? יורד לזולה שלי בפרטר,

שומע ציפורים על העצים,

מרגיש חופשי ולא כבול בכבלים,

יושב בגינה עם כוס קפה ועוגה,

מזמים חברים שמזמן לא מתראים,

משוחחים על העבר שהנה הכל נגמר,

אני כבר פנסיונר כבר לא מה שהייתי כפנתר,

יושב על הספסל מקשיב לציוצים של הציפורים,

מתבונן הנם הם כל יפים אולי עבורי הם מצייצים?

שותה  את הקפה המהביל עם הארומה וההל,

אלוהים אני מביט למעלה מה יהיה עם הקורונה,

קיסחה את כולם בכל העולם,

הרגה עד היום כמיליון אנשים, אולי בעתיד הקרוב ימצאו תרופה  ונתחיל בחיים

חדשים,

הכלכלה תפרח המטוסים ישובו לטוס בשחקים,

הפגישות שחסרות וגם החיבוקים,

חבל על הימים שעוברים עם המשפחה בקושי נפגשים,

יושב וחושב מה יהיה עם הילדים,

הם כולם ספונים בבתים ובזום הם לומדים,

מקווה שלא יפגעו במחוננים שיהיה בעתיד גם מדענים,

כך נגמרת ההפסקה שישבתי לאנות במנוחה,

לשאוף אוויר צח עם אחד מהשכנים,

אל תדאגו בקרוב נפגש חברים,