הוֹלֵךְ אָדָם ...

הוֹלֵךְ אָדָם ... 

*

הוֹלֵךְ אָדָם וּמְמַעֵט לִזְרֹעַ

עַל אַף הֱיוֹת הַשַּׂק שֶׁעַל שִׁכְמוֹ

כָּבֵד עָמוּס כָּל טוּב וּבִלְבָבוֹ

תְּפִלָּה לְיָד שֶׁתְּרוֹקְנוֹ לְשֹׂבַע.

בְּאֵלֶם הוּא מַנִּיחַ אֶת הַזְּרוֹעַ

עַל גַּב הַשַּׂק. עוֹמֵד הוא לְפוֹתְחוֹ

אַךְ קָם מִיָּד וְשָׁב אֶל עֶמְדָּתוֹ

בִּרְאוֹת זָרוּת וְצִחְקוּקִים לִשְׁמֹעַ.

וְשׁוּב הוֹלֵךְ אָדָם בְּלֹא לִזְרֹעַ

אֶלָּא מַרְאֶה פָּנָיו כִּי מְאִירוֹת

כְּפִי שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים אוֹתָן לִראוֹת

אֶת שֶׁאָסַף מַשְׁאִיר הוּא בְּלֹא זֹהַר

חָבוּי בְּשִׁירָתוֹ עַד אֵין מַרְגּוֹעַ.

עַד סוֹף כָּל סוֹף. עַד נֶמֶק הַדּוֹרוֹת.

*

רבקה ירון

---