סָבְתָא שָׂרָה ...

סָבְתָא שָׂרָה ...

*

לְסָבְתָא שָׂרָה שֵׂעַר לָבָן, לָבָן

עֵינֶיהָ עֲצוּבוֹת מַבָּטָן רַךְ אַךְ מְרֻחָק

בִּמְעוֹנָהּ הַדַּל שֶׁלָהּ שֶׁל סָבִי שֶׁל אִמִי וְשֶׁל דּוֹדַי

עוֹרֶכֶת סְעוּדַת רֹאשׁ הַשָּנָה

       הַמִּטְבָּח נִבְנָה עַל יְדֵי סָבִי

       לִשְׁמֹר עַל כַּשְׁרוּת. סָבִי רַב. וְהוּא דַּלְפוֹן:

       קְהִלָּתוֹ דַּלַּת אֶמְצָעִים

       יָרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם לֹא מִדָּתָם לֹא מֵחֻמְרַת הַמִּצְווֹת

       הֵם מִתְגּוֹרְרִים בְּחֶדֶר אֶחַד עֲנַק מְמַדִּים

       דַּיָּרִים רַבִּים בְּאוֹתָהּ קוֹמָה גְּבוֹהָה

       מְהַגְּרִים מֵאִיטָלְיָה וּמִסְּפָרַד קָתוֹלִים אֲדוּקִים

       רַק מִשְׁפַּחַת אִמִּי יְהוּדִית

עֶרֶב רִאשׁוֹן לְרֹאשׁ הַשָּנָה סָבִי שָׁב מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

הַנֵּרוֹת כְּבָר דּוֹלְקִים הַכֹּל לוֹבֵש חַג

- לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהֵם עֲנִיִּים

- מִשְׁפַּחַת אִמִּי יוֹשֶׁבֶת בִּמְלוֹאָהּ וְסוֹף-סוֹף

סָבְתָא שָׂרָה מְחַיֶּכֶת לְכֻלָּם

. . .

סָבְתָא שָׂרָה

שָׁנִים לֹא הֵבַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי

קִפָּצְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת הַמְרֻבּוֹת בְּטוּחָה שֶׁזֶּה אַרְמוֹן, אַרְמוֹנָם

       - הַיּוֹם

       מוּזָר:

זוֹכֶרֶת אֶת הָעֶצֶב יוֹתֵר מֵאֲשֶֹר אֶת הַחִיּוּךְ

גַּם אֶת הָעֶצֶב שֶׁנִּלְוָה לַחִבּוּק

*

רבקה ירון

---