טַעַם הַחַיִּים - לבמת הדיון של נורית - כותב מישל דה מונטן

טַעַם הַחַיִּים/ש.כֹּהֵן

יָצְאָה בַּת קוֹל מִבֵּין הָעֲנָנִים,

וּלְאָדָם וְחַוָּה בִּפְלִיאָה פָּנְתָה:

"מָה לָכֶם כִּי אֶת פְּרִי עֵץ הַדַּעַת

תֹּאבוּ"?

"הֲרֵי אָסוּר הַפְּרִי לְמַאֲכָל,

וְכָל הַפֵּרוֹת הָאֲחֵרִים

לָכֶם לְגַמְרֵי מֻתָּרִים"

אָמְרָה  וְלֹא יָסְפָה,

וְנֶעֶלְמָה בֵּין הָעֲנָנִים.

הִבִּיטָה חַוָּה בְּאָדָם:

"אֲבָל אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים

אֶת טַעַם הַחַיִּים" אָמְרָה.

בְּעֵץ הַדַּעַת הֵישִׁירָה מַבָּטָהּ,

וּבֵין עֲנָפָיו  רָאֲתָה

הִתְפַּתֵּל לוֹ נָחָשׁ,

וּמַבָּט עַרְמוּמִי בְּעֵינָיו.

"קְחִי , תֹּאכְלִי, אֵין טָעִים מִמֶּנּוּ,

זֶה טַעַם הַחַיִּים" אָמַר הַנָּחָשׁ.

"אָסוּר – זֶה צַו אֱלֹהִי " אָמְרָה,

"לָהָדָ"ם " אָמַר הַנָּחָשׁ, וְנֶעֱלַם.

חַוָּה לֹא עָמְדָה בְּפִתּוּי,

וְנָגְסָה מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת,

וְנָתְנָה גַּם לָאָדָם,

שֶׁנָּגַס גַּם הוּא מִבְּלִי לָדַעַת,

וְשׁוּב יָצְאָה בַּת קוֹל

וְשָׁאֲלָה: "לָמָּה?!!"

"הָיָה לָכֶם אֶת כָּל

הַטּוֹב שֶׁבָּעוֹלָם,

אֶת כָּל הַפֵּרוֹת כֻּלָּם".

הִבִּיט אָדָם בְּחַוָּה,

וְחַוָּה הִבִּיטָה בְּאָדָם,

הִנְהֲנוּ שְׁנֵיהֶם בְּרֹאשָׁם,

וְהִשְׁפִּילוּ מַבָּטָם.

עַכְשָׁו יִהְיֶה

קָשֶׁה יוֹתֵר.

שְׁנֵיהֶם הֵבִינוּ .

מִבְּלִי אֶחָד אֶת

הַשְּׁנִיָּה לְהַאֲשִׁים,

הֵם יָדְעוּ שֶׁטָּעֲמוּ עַכְשָׁו

אֶת טַעַם הַחַיִּים..

וְיָדַע אָדָם אֶת חַוָּה..

16.8.2020

"לאסור עלינו דבר, גורם לנו לרצות בו. לתת לנו דבר בשלמותו גורם לנו לבוז לו." (מישל דה מונטן).