1. לזיגי; 2. יְלָדִים גְּדוֹלִים (שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, יֶלֶד). 1.

1. לזיגי; // 2. יְלָדִים גְּדוֹלִים (שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, יֶלֶד). 1. 

*

לְזִיגִי:

לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֵיךְ טִלְפַּנְתָּ

וְשָׁאַלְתּ: "אֶפְשָׁר לְשׂוֹחֵחַ..?"

כִּי אֲנִי כָּאן לְבַד, וְיָדַעְתָּ

לְהַצִּיעַ לִי קְצָת לִהְיוֹת רֵעַ

וְיָדיִד מֵרָחוֹק, לוּ לְרֶגַע

בְּשִׂיחַת הָא וְדָּא - לְשַׂמֵּחַ.

לֹא אֶשְׁכַּח. לֹא אֵשְׁכַּח אוֹתְךָ, לֹא:  

לֹא הִכַּרְנוּ. בְּכָל זֹאת, הִכַּרְנוּ.

סוֹף-פָּסוּק לֹא יִהְיֶה. מָה פִּתְאום!

שלךָ,

רבקה

נ"ב: השבוע בבמת הדיון: חיוךְ.

כמו כפפה ליד, לידךָ, איש יקר.

*

*

*

*

יְלָדִים גְּדוֹלִים (שֶׁקֶט, שֶׁקֶט, יֶלֶד). 1.

 *

אֵיפֹה רָפִי

לֹא יוֹדֵעַ. לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ בַּחַדַר-אֹכֶל.

גַּם אֲנִי לֹא. קָרָה מָשֶׁהוּ-

אֲנִי בּוֹדֶקֶת. נֶעֱלַם לִי-

אֲבִיגַיִל מְמַהֶרֶת לְהַמְשִׁיךְ בְּחִפּוּשֶׂיהָ, לֹא מְסַפֶּרֶת שֶׁ-

תַחַת מִטָּתָהּ

מָצְאָה הַבֹּקֶר יֶלֶד-נַעַר מְבֹהָל

לֹא מִכָּאן

בְּהֶחְלֵט-בְּהֶחְלֵט לֹא מִקִּבּוּץ רְחַבְעָם:

לֹא מָקוֹם טוֹב לְהִסְתַּתֵּר, אָמְרָה לוֹ וְחִיְּכָה

'נִי יוֹדֵעַ, סְלִיחָה, עָנָה לָהּ וְיָצַא

מָה חִפָּשְׂתָּ- מָה- אֵיךְ קוֹרְאִים לךָ 

גִּידִי-גִּדְעוֹן- 'נִיּוֹדֵעַ, 'נִי לֹא נִרְאֶה גִּדְעוֹן. גִּידִי.

נָעִים מְאוֹד. אֲנִי אֲבִיגַיִל-

'נִי יוֹדֵעַ.

גִּידִי מָה-

גִּידִי- גִּדְעוֹן תַּלְמִי.

טְ-טוֹב [תַּלְמִי. תַּלְמִי]. רָעֵב, שׁוֹאֶלֶת אֲבִיגַיִל.

מְאוֹד.

[מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, כֵּלִים, מִצְרָכִים מֵהַמְּזַוֶּה] אַז-

תּוֹדָה רַבָּה. [---] אָמְרוּ לִי שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת- שֶׁאַתְּ תִּמְצְאִי אֶת 'מָאשֶׁלִּי.

[שֶׁקֶט] [גִּידִי מְהַסֵּס- מַתְחִיל לֶאֱכֹל]

טְ-טְ-טְ-טוֹב. אַתָּה תְּחַכֶּה כָּאן. אֲחַפֵּשׂ אֶת רָפִי-

רָפִי-

מַזְכִּיר הַמֶּשֶׁק-

הָא. [פִּיו שֶׁל גִּידִי נִפְעָר-נִסְגָּר]

תִּהְיֶה כָּאן בְּשֶׁקֶט, שֶׁלֹּא- שֶׁלֹּא-

[גִּידִי מְחַיֵּך, מְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ]

וְעַכְשָׁיו אֲבִיגַיִל מְחַפֶּשֶׂת אֶת רָפִי.

וַאֲנַחְנוּ בְּקַיִץ 1962.

           המשך יבוא

*

רבקה ירון

---