פתאום היית

פתאום היית

פתאום היית כמו צל בינינו

אני עובר בחלומות.

מאותם ימים שידענו שנינו,

דילגנו על מכשול ותהומות.

אני כמו קפיץ דרוך וכל מילה,

כמעט פוגעת משחררת את ההדק,

בתמונה הצבעונית המהולה,

בכל כך הרבה שכבות של דבק.

את צובעת את החיים

במיליון גוונים,

מרפדת בתמונות

אותם רגעים.

העצבות שבך לפעמים

פוגעת לי בפנים,

ואני שומר בסתר

זיכרון ימים ישנים,

ימים פשוטים,

כשהכל היה כמעט תמים.        

אז אמרת שפריחה של פרח

היא כמו שנינו,

לכן שום דבר לא יפריד בינינו.

גם אם נפלו פנייך ברגע עצוב,

אני כמו קפיץ דרוך קשוב.

פתאום היית קצת אחרת,

אני צף בחלומות.

היה ביישן תמים כמו אז,

את אומרת,

נדלג על מכשולים ותהומות.

את צובעת את חיינו

במיליון גוונים,

כמו פסיפס בשדות הכפר.

פתאום היית כמו צל בינינו

אך שוב נשלף אותו חיוך מוכר.