עלובי [ה]חיים

עֲלוּבֵי [הַ]חַיִּים 

*

1.

רפי

מעל הכול, מה שמטריד את רפי הוא דווקא

בלוק טיוטות: האחרון מכל אלה שקיבל, מעין

שוחד מִיְּדֵי נחום על עריכת שיריו אַחֲרֵי

העבודה. לפי כמוּת הדפים בבלוקים

אמר לעצמו שכל אלה יספיקו לוֹ

עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן. והנה רַק בְּלוֹק אֶחָד

נוֹתַר. מדאיג. מאוד. אפילו מצַמרר. אותו.

אי לכך, רפי נוקט אמצעים פתטיים כדי להאריך

אֶת חיי הבלוק ואֶת חיי עצמו: בכל דף כותב צפוף, כאילו

..........................................................................

..........................................................................

מועד היציאה לגמלאוֹת קרוב מאוד. מחשבותיו נודדוֹת:

..........................................................................

המערכת הציעה תנאים טובים לפרישה מוקדמת

לכמה בעלי תפקידים. רפי סירב.

נחום הסכים ו

ניצל את ההזדמנות להיות גמלאי צעיר ועסוּק מאי-פעם

בעולם הַסִּפְרוּת. (רפי מוֹדֶה: נחום ת-מ-י-ד ידע איך

להשתדרג בין המשוררים: ארגון ערבי שירה,

כתיבת ביקורות, בקיצור: עסקנוּת.)

..........................................................................

מה אני עסוק בו. באמת. עיסוק פתולוגי. מה-

..........................................................................

תמונה, זִכְרוֹן עצמו משם-ו-אז,

כשנכנס ונקלט במערכת: צעיר, יפה, ממש:

פֶּסֶל יווני

- וּמְשׁוֹרֵר. ומה שעורר אצל בנות המשרד

בעזרת שיריו, שידע לדקלם להן  

לעומת -

לעומת

דמותו כאן-ו-עכשיו: גבר שמזדקן לא רע

כאיל- הממ.  

..........................................................................

..........................................................................

פִּתְאוֹם עוֹלָה כּוֹתֶרֶת – עֲלוּבֵי הַחַיִּים.

עֲלוּבֵי חַיִּים.

חַיִּים עֲלוּבִים.

חַיֵּי הָעֲלוּבִים.

טוֹב, אֲנִי לֹא וִיקְטוֹר הוּגוֹ:

חַיַּי הָעֲלוּבִים.

בַּבְּלוֹק יֵשׁ מַסְפִּיק דַּפִּים

*

רבקה ירון

---