׳׳׳” ׳—׳•׳’׳’׳™׳ ׳׳× ׳—׳ ׳•׳›׳”.doc
למה
חוגגים את חג חנוכה? למה מדליקים נרות בחנוכה?
יהושע רוזנברג
האירועים שבגללם אנו חוגגים את החנוכה אירעו על פי ספר מכבים בשנת 164 לפנה"ס,
יותר ממאתיים שנה לאחר חתימת המקרא. ולפיכך לא נמצא את חנוכה במקרא. האירועים
שבעקבותיהם אנו חוגגים את החנוכה מתוארים במגילת תענית, בספרי מכבים שבספרים
החיצוניים, בפסיקתא, בברייתא בבבלי שבת כ"א ע"ב, בקדמוניות היהודים
ובמקורות נוספים.
מגילת
תענית
ב"מגילת
תענית", חיבור קצר בן כארבעים משפטים, בלשון הארמית הממלכתית, נמנים ימים
טובים שנקבעו במרוצת ימי בית שני, ימים שבהם אסור להתענות ולספוד למת. המגילה
נתחברה, כנראה בירושלים, סמוך לחורבן בית שני. על חנוכה נאמר במגילת תענית:
"בעשרין וחמשא ביה יום חנוכת תמניא יומין די לא
למספד" –
בעשרים וחמישה בו (בחודש כסלו) יום חנוכת שמונה ימים שלא
לספוד.
קובץ
מדרשי (סכוליון) על מגילת תענית
כמה
מאות שנים לאחר חיבור המגילה נוסף לה קובץ מדרשי (סכוליון), שעיקרו ברייתות הבאות
לפרש את המגילה הקצרה והסתומה. על חנוכה נאמר בסכוליון בין השאר:
מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא
בימי מלכות יוון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכל שבעת
הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנוכת בית חשמונאי לדורות. ולמה היא נוהגת לדורות? אלא
שעשאוה בצאתם מצרה לרווחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה, לפי שנכנסו
יוונים בהיכל וטימאו כל הכלים ולא היה במה להדליק וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה
שיפודי ברזל וחיפום בבעץ, (בבדיל) והתחילו להדליק.
ספרי
המכבים שבספרים החיצוניים
ספר
מכבים א', ששם מחברו אינו ידוע לנו, נתחבר בעברית. המקור העברי אבד. שרד רק תרגומו
ליוונית. מן התרגום היווני תורגם הספר חזרה לעברית. הספר עוסק בשנים 175-135 לפנה"ס.
הספר
השני מספרי מכבים נכתב במקורו יוונית. הוא מספר רק על מעשי יהודה המכבי. הוא למעשה
קיצור של הספר המקיף שכתב יסון מקוריני בשפה היוונית. הוא מתאר את השתלשלות המאורעות שהביאו לשני ימים המנויים במגילת תענית: חנוכה
ויום ניקנור.
הספר
הראשון עוסק בגבורת המכבים ובתרומתם לתקומת יהודה וטיהור המקדש. הספר השני מתאר את
שעשה הקב"ה לעמו ולמקדשו במשך חמש עשרה שנים.
המחבר
הראשון - בן ארץ ישראל מדגיש את הניצחון על היוונים. המחבר ששביליה של ארץ ישראל
נהירים לו מתאר יהודים הנלחמים למען עמם ומולדתם. הוא יכול לתאר את הקרבות ואת מקומות
ההתרחשות.
לעומתו
המחבר השני, בן הגלות, חסר המולדת ונטול החרות, מדגיש את מעשיו של הקב"ה. הוא
מדגיש את המקדש ואת טיהורו. הוא עוסק בענייני הקדושה, בענייני שמים, וממעט לדבר על
גבורת המכבים.
חנוכה
- לזכר הניצחון
לפי
התיאור בספר מכבים א' בסוף פרק ד'
החנוכה נקבעה לזכר הניצחון על האויבים ולזכר חנוכת המזבח. נזכר גם עניין הדלקת
המנורה אך לא נזכר עניין הנס שהיה כרוך בדבר.
לפי
ספר מכבים ב' בתחילת פרק י' נקבע מספר ימי החנוכה לפי מתכונת חג הסוכות ושמיני
עצרת. נס פך השמן אינו נזכר.
בספר מכבים א' בסוף פרק ד' מסופר:
... ויקחו (יהודה המכבי ואנשיו) אבנים
שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון. ...
ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטרת ואת שולחן הפנים.
וישימו את הקטורת על המזבח ואת המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. ... ותכל כל
העבודה כאשר בתחילה.
ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי
הוא כסלו בשנת שמונה וארבעים ומאה וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט.
ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים ויהללו לה' בשירים ובכינורות
בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עז ותשועה.
ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים ויעלו עולות
ותודות בשמחת לבבם ... ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.
ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחג את
חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה
לה'.
ספר מכבים ב' מתחיל באגרת ששלחו בני ירושלים אל יהודי מצרים. לפנינו קטעים מן
האיגרת:
היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה
לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב.
... וישרפו את השערים וישפכו דם נקי
ונתפלל אל ה' וישמע אלינו ונביא זבח ומנחה ונדלק את הנרות ונשם את הלחם. ועתה עשו
את ימי חג הסוכות מחמישה ועשרים בחדש כסלו ---- בשנת מאה שמונים ושמונה. .... מסכנות
גדולות נושענו בה' ומודים אנחנו לו מאד כאנשים שאסרו מלחמה במלך... ... על הכל
ברוך אלוהינו אשר הסגיר את הרשעים.
בהיותנו נכונים לעשות בחדש כסלו בחמישה
ועשרים בו את חג טהרת המקדש ראינו להודיעכם למען תעשו גם אתם חג הסוכות והאש
כנחמיה בכלכלו אז את המקדש ואת המזבח הביא זבחים...
יוסף
בן מתתיהו: חנוכה זכר לטיהור המקדש
לפי
תיאוריו של יוסף בן מתתיהו נקבע החג לזכר טיהור המקדש. אפשר לשער שהדגם של שמונה
ימים נקבע על פי הדגם של חנוכת המשכן בימי משה, או לפי הדגם של חנוכת הבית הראשון
בימי שלמה. חנוכת הבית הראשון הייתה בחדש תשרי בחג הסוכות. והקשר: חנוכת בית המקדש
- סוכות ברור.
...ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים
חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב, ... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים
שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס,
הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח ... וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש
שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש
שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת
מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש,
ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה,
באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע. ...
ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש
הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם
בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל
ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר
זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את
חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים. ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג
וקוראים לו [חג] האוּרים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום
שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה.
נס
פך השמן
בברייתא
(משנה חיצונית) בתלמוד הבבלי מסכת שבת דף כ"א עמוד ב נאמר:
מאי חנוכה דתנו רבנן: 'בכ"ה בכסלו
יומי דחנוכה תמניא אינון, (שמונה הם) דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון'? (שלא
לספוד בהם ולא להתענות בהם)?
(התלמוד
מצטט ככל הנראה את הברייתא ממגילת תענית. (אין הרבה ברייתות בארמית). השואל יודע
מהי החנוכה אך אינו יודע מה טיבה. הוא שואל אותם ימי חנוכה שששנו חכמים במגילת
תענית? לזכר איזה מאורע נקבעו?
רש"י: על איזה נס קבעוה)
התשובה
המובאת בבבלי היא:
שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים
שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה
מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו
שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
כאן
נזכר לראשונה נס פך השמן. יהודי בבל, מחברי התלמוד הבבלי, מדגישים אף הם את שם
שמים ולא את גבורת המכבים. הנס מקבל מקום מרכזי בחג.
רמב"ם
הלכות מגילה וחנוכה פרק ג
הרמב"ם
בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג מסכם את סיפור החנוכה. הרמב"ם מביא את הסיבות
השונות אך גם הוא כמי שחי בגולה מדגיש בעיקר את הנס הקשור להדלקת הנרות במקדש.
מדוע
שמונה ימים?
למספר
הימים -שמונה- יכולים להיות נימוקים שונים: לזכר נס פך השמן, כדוגמת חג הסוכות
בתוספת שמיני עצרת הנלווה אליו, (המכבים "השלימו", כביכול, את חג הסוכות
שלא יכלו לחגוג באותה שנה עקב המלחמה), כדוגמת ימי המילואים והיום השמיני בחנוכת
המשכן, כדוגמת חנוכת שלמה בבית ראשון.
חנוכה
וסוכות
בספר
מכבים בתחילת פרק י' מסופר:
... וביום אשר טמא המקדש בידי נכרים
ביום ההוא היה טיהור המקדש בעשרים וחמישה בחדש ההוא הוא כסלו. ויחוגו את שמונת
הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות
כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח
בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את
הימים האלה.. כן היו הדברים בקץ אנטיוכוס המכונה אפיפנס.
במדרש
במדבר רבה פרשה יג ד"ה ויהי המקריב וגו' נמצא קשר נוסף בין חנוכה לבין המשכן:
... כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרים
יבא דודי לגנו לפי שמלאכת המשכן
נגמרה בכ"ה בכסלו ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן והיו ישראל אומרים
הרי עשינו המשכן מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו כשהגיע ר"ח ניסן וצוה
הקב"ה להקים את המשכן שלח להם ע"י משה מה אתם יראים כבר באתי לגני אחותי
כלה...
המנורה
ה"גיבורה"
הראשית של סיפור החנוכה היא המנורה. נערוך איתה היכרות קרובה יותר. בספר במדבר פרק
ח פסוקים א-ד ציווי על הדלקת הנרות במשכן:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר
אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה
יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן
אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא
כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה.
כהפטרה לשבת חנוכה
נבחרה נבואה מנבואותיו של זכריה הנביא שעלה מבבל מיד עם הצהרתו של כורש המסיימת את
התנ"ך: "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל." (דברי
הימים ב ל"ו כג)
במרכזה
של הנבואה עומדת המנורה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ".
תיאור המנורה של זכריה סתום ברובו. המפרשים פירשו
שהמנורה שבחזונו, דומה למנורת המשכן.
תאורה של המנורה הראשונה, מנורת
המשכן, מופיע פעמיים בספר שמות. לפי האמור בתורה, הראה ה' למשה את תבנית המנורה
בהר. הקנה המרכזי נקרא המנורה. מן המנורה יוצאים שישה קנים, שלושה לכל צד. "וְשִׁשָּׁה
קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה
קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי."
המנורה עומדת על ירך. "מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ".
בתורה
לא נתפרש מהו הירך. לפי ציור קיר שנמצא בבית מתקופת בית שני, ולפי ציורים רבים
בא"י היה ירך זה מעין תלת רגל.
בתורה
לא מתוארים מידות המנורה. לדעת חז"ל היה גובהה שמונה עשר טפחים. כקומת אדם
רגיל.
בתוספתא
סוטה פרק י"ג, ה"א אמרו שכל ימי בית ראשון היו משתמשים במנורה שעשה משה.
משנבנה בית ראשון
נגנז אהל מועד ונגנזו עמו קרסיו קרשיו ובריחיו ועמודיו ואדניו ואף על פי כן לא היו
משתמשין אלא בשולחן שעשה משה, ומנורה שעשה משה...
במקדש
שלמה היו על פי המסופר במלכים א' ז'
מט, עשר מנורות:
"וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין
וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם
זָהָב."
בתלמוד
הבבלי מסכת מנחות דף צ"ח, ע"ב אמרו שכל המנורות עמדו לצד דרום. של משה
באמצע, חמש מימינה וחמש משמאלה.
בבית
שני עמדה מנורה אחת בלבד.
על
דברי מדרש במדבר רבה ט"ו, ז, משחרב בית שני נגנזה המנורה של משה.
...
ולפיכך כשחרב ביהמ"ק נגנזה המנורה וזה אחד מחמשה דברים שנגנזו: הארון והמנורה
והאש ורוח הקדש והכרובים וכשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו הוא מחזירן
למקומן לשמח את ירושלים שנא': "יששום מדבר וציה ותגל ערבה" (ישעיה ל"ה)
"פרוח תפרח ותגל".
על
פי המסופר בחשמונאים א' א' כא, הוציא, אנטיוכוס אפיפנס, בשנת 169 לפנה"ס, מן המקדש
את המנורה שעמדה שם מאז תחילתו של הבית השני.
"וישב אנטיוכוס אחרי הכותו את
מצרים בשנת מאה וארבעים ושלש ויעל על ישראל ועל ירושלים בעם כבד. ויבא אל המקדש בגאווה
ויקח את מזבח הזהב ואת מנורת המאור
ואת כל כליה ... ויקח את הכסף ואת הזהב ואת כל כלי החמדה ויקח את אוצרות המטמונים
אשר מצא. ובקחתו הכל שב לארצו ויעש הרג רב וידבר בגאות רבה".
החשמונאים
העמידו במקומה מנורה אחרת. תחילה מנורה מאולתרת, כמתואר במגילת תענית ובמקורות
נוספים, למשל בפסיקתא רבתי פרשה ב' פיסקה דחנוכה:
ולמה מדליק נרות בחנוכה? אלא בשעה שנצחו
בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון (את מלכות יון) שנאמר: "... ועוררתי
בניך ציון על בניך יון ..." (זכריה ט' יג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה
שיפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות ולמה קורין את ההלל מפני שכתוב אל
ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח כז).
במשך
הזמן ציפו את המנורה בזהב.
וכך
מתואר בתלמוד הבבלי במסכת מנחות דף כ"ח עמוד ב:
...שפודים של ברזל היו וחיפום בבעץ,
(בבדיל) העשירו עשאום של כסף, חזרו והעשירו עשאום של זהב...
המנורה
בשער טיטוס
שחזור תהלוכת הנצחון של טיטוס ברומא
עם
החורבן נלקחה המנורה לרומי בתהלוכת ניצחון המצוירת על שער טיטוס.
המנורה המצוירת על שער טיטוס אינה מדויקת. היא אינה מתאימה לציורי המנורה שנמצאו
ברחבי הארץ. אין פרופורציה בין המנורה עצמה לבין בסיסה. כנראה, שינה אותה האומן,
מדעתו. אולי נשברה המנורה והושלמה על
פי דגם של מנורות רומיות.
נרות חרס יהודיים
מתקופת התלמוד ועליהם ציור המנורה
המנורה
- סמל מדינת ישראל
דווקא
מנורה זו שציינה את תבוסת היהודים, היא שנבחרה כסמל למדינה, כסמל לתקומתנו. עם
החורבן אין משתמשים עוד בכלי המקדש. רק למנורה נשאר זכר.
מדרש הגדול לויקרא ו', ב אומר:
אע"פ שחרב המקדש ובטלו הנרות, הרי
בתי כנסיות ובתי מדרשות שמדליקין בהן והן נקראים "מקדש מעט", שנאמר
"ואהי להם למקדש מעט".
המנורה
אבדה זכרה
נשמר כסמלה של מדינת היהודים המתחדשת.
נר
החנוכה הדולק על הפתח מבחוץ, מלמדנו שגם נגד הרבה חושך, טומאה ורִשְׁעָה, מעט אור, מעט טהרה, צדקות ומעשים טובים, יכולים להמשיך
ולהאיר לנצח.
