קַיִץ/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הַשֶּׁמֶשׁ בָּרוּם.
עִם בִּתִּי הָלַכְתִּי
לַיָּם הַכָּחֹל.

לְקָחְנוּ אִתָּנוּ,
צֵידָנִית מְלֵאָה.
עִם אֹכֶל שְׁתִיָּה,
וּפֵרוֹת הָעוֹנָה.

תַּחַת צֵל שִׁמְשִׁיָּה,

הִתְמַקַּמְנוּ בַּחוֹף.

מָרַחְנוּ קְרֶם הֲגָנָה,

וְנִכְנַסְנוּ לִשְׂחוֹת.

יַחַד שַׂחְקָנוֹ,

הִשְׁתַּכְשַׁכְנוּ בַּגַּלִּים.

עַל הַחוֹף טִיַּלְנוּ,

אָסַפְנוּ צְדָפִים.

מֵהַחוֹל הַזָּהֹב,

בָּנִינוּ אַרְמוֹנוֹת.

הוֹסַפְנוּ שְׁבִילִים,

חוֹמָה וּקְשָׁתוֹת.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם,

בָּא גַּל גָּדוֹל.

הָאַרְמוֹן שֶׁלָּנוּ,

חָזַר לִהְיוֹת חוֹל.

כְּדֵי לְהִתְנַחֵם,

לִקַּקְנוּ שֶׁלְּגוֹן.

הִמְשַׁכְנוּ לְהִשְׁתּוֹבֵב,

עַד סוֹף הַיּוֹם.

לְעֵת עֶרֶב חָזַרְנוּ,

עֲיֵפִים וּמְרֻצִּים.

כָּךְ הִסְתַּיֵּם לוֹ,

יוֹם קַיִץ חָמִים..