ילדת הזהב- בשכונה

ת לֹא נִזְקְקָה לְצַמּוֹתֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת וְהַחֲלָקוֹת כְּמֶשִׁי
כְּדֵי שֶׁתַּלְמֵי רְחוֹבנו מאז יִפְצְחוּ בְּשִׁירַת הַמַּקְהֵלָה
עָלֶיהָ נִצַּחְתִּי אָנֹכִי, הַיֶּלֶד הַבַּיְשָׁן שֶׁבְּלִבּוֹ 
קֶשֶׁר לָהּ כְּתָרִים שֶׁל -
אַהֲבָה תְּמִימָה וְנִכְזֶבֶת.
מְבֻיָּשׁ דַּיּוֹ כְּדֵי לִתְמֹהַּ מַדּוּעַ אַף לֹא הָיָה לוֹ
הָאֹמֶץ לְהִתְבּוֹנֵן בְּעֵינֶיהָ:
וְעַכְשָׁו , בַּחִלּוּף הַשָּׁנִים, אֵין הוּא יוֹדֵעַ,
 אִם הָיוּ יְרֻקּוֹת אוֹ חוֹמוֹת.

אֲבָל י שֶׁזָּכָה בְּלִבָּהּ - יוֹדֵעַ.
יוֹדֵעַ גַּם יוֹדֵעַ, וּלְלִבָּהּ הָיָה קַשּׁוּב
כָּל הַשָּׁנִים, רְחוֹקוֹת כִּקְרוֹבוֹת:
מִין סוּג שֶׁל אַהֲבָה בִּלְתִּי מִתְכַּלָּה
שֶׁעָלֶיהָ מְשׁוֹרְרִים מִתְחַבְּטִים, מִשְׁתָּאִים-
 בְּטֶרֶם יִכְתְּבוּ עָלֶיהָ שִׁיר.

וְעַכְשָׁו אֲנִי רַק נוֹשֵׂא תְּפִלָּה
ש ת הַמְּתוּקָה וְהַיָּפָה 
תַּבְרִיא, וְתַחְלִים וְכָל שֶׁנִּדְרָשׁ לָשׁוּב
אֶל חִיּוּךְ הַקֶּסֶם הַהוּא שֶׁל אָז:
שֶׁל הָרְחוֹבוֹת הַהוֹלְכִים וְהַנֶּעֱלָמִים
שֶׁל יַלְדוּת הַזָּהָב-
 בַּשְּׁכוּנָה.