אֶפְרַח אָבִיב

מוּל אוֹרוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ

עוֹרִי הוֹפֵךְ שָׁקוּף

 תּוּכַל לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ

 אֶת לִבִּי הַפּוֹעֵם

 נְטוּל אַשְׁלָיוֹת 

נְעוּצָה בּוֹ סִכַּת גַּעֲגוּעִים

הִיא  שֶׁלְךָ.

עַל  וִילוֹן

 רוֹקֶמֶת לְךָ מִדָּמִי
אֶת שְׁמִי 
תַּבִּיט זוֹ אֲנִי הַיַּלְדָּה הָאוֹהֶבֶת
הַנִּמְצֵאת עַל אֶדֶן חֲלוֹמְךָ 

 אַתָּה פּוֹרֵט עַל  מֵיתָרַי

 אֲנִי הָאִשָּׁה הלואטת אֵלֶיךָ

לוֹהֶטֶת וְרוֹחֶצֶת אוֹתְךָ

בְּאוֹתִיּוֹת אַהֲבָה

 אֶגְלֵי דְּמָעוֹת בְּעֵינֶיךָ

 מוֹשַׁחַת אוֹתְךָ בִּצְבָעִים

 מוֹשֶׁכֶת אוֹתְךָ בְּמִלִּים

 אַתָּה מוֹתִיר אוֹתִי

צְעִירָה וְנֶחְשֶׁקֶת
 אֶפְרַח אָבִיב

אֶתְחַקֶה אַחַר הָאַהֲבָה

 יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה שֶׁלִּי

וַאֲנִי מְפֻיֶּסֶת.

8.4.17