לִנְשֹׁם בְּתוֹךְ הַסְּעָרָה

יֵשׁ תְּקוּפוֹת שֶׁבָּהֶן שׁוּם דָּבָר
לֹא מַרְגִּישׁ קַל.
הָעוֹלָם מִבַּחוּץ סוֹעֵר וְרוֹעֵשׁ,
הַגּוּף כָּבֵד וְעָיֵף, וְהַלֵּב עָמוּס עַד גְּדוֹתָיו.
יֵשׁ יָמִים שֶׁבָּהֶם אֵין כּוֹחַ
לְהַחְזִיק מַחְשָׁבוֹת חִיּוּבִיּוֹת, אוֹ לְנַסּוֹת לְהִתְמוֹדֵד,
וְגַם בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הֶחָלוּשׁ הַזֶּה –
זֶה מַמָּשׁ בְּסֵדֶר.

אֲבָל לִפְעָמִים, דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה,
אֶפְשָׁר לְרֶגַע קָט לַעֲצֹר וּלְהִזָּכֵר:
הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּנוּ הִיא כְּמוֹ מֵיכַל עָמֹק וְרָגִישׁ,
וְכָל מָה שֶׁנִּכְנָס אֵלָיו, אֲפִלּוּ בְּטִפּוֹת קְטַנּוֹת,
מְסֻגָּל לְשַׁנּוֹת אֶת צֶבַע הַמַּיִם שֶׁבִּפְנִים.

בִּבְחִירָה רַכָּה אֲנִי שָׂמָה לֵב
מָה יָכוֹל לְהָקֵל עָלַי, וְלוּ בִּמְעַט,
דַּוְקָא עַכְשָׁו.
אֲנִי אוֹסֶפֶת שְׁאִיפָה עֲמֻקָּה, וּמְשַׁחְרֶרֶת נְשִׁיפָה אִטִּית,
יוֹצֵאת לָלֶכֶת בָּרֶגֶל, בְּלִי יַעַד וּבְלִי מַטָּרָה,
מַנִּיחָה לַצְּעָדִים לְנַקּוֹת אֶת הָרַעַשׁ.
מַדְלִיקָה שִׁיר שֶׁעוֹטֵף וּמַרְגִּיעַ,
מוֹרִידָה מֵעַצְמִי אֶת הַצֹּרֶךְ לַעֲשׂוֹת,
וּפָשׁוּט מִתְמַסֶּרֶת לָרֶגַע הַזֶּה.
מְנִיעָה אֶת הַגּוּף בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ מַיִם,
בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הַכְּאֵב אוֹ הַמֶּתַח נֶאֶחְזוּ.

גַּם כְּשֶׁאֵין לִי שְׁלִיטָה עַל הַגַּלִּים שֶׁמִּסָּבִיב,
גַּם בָּרְגָעִים הֲכִי מְאַתְגְּרִים וַאֲפֵלִים,
שְׁמוּרָה לִי הַזְּכוּת לִבְחֹר בַּעֲדִינוּת
מָה אֲנִי מַכְנִיסָה אֵלַי פְּנִימָה,
וְאֵיךְ אֲנִי מְנַתֶּבֶת אֶת הָאֵנֶרְגִּיָּה שֶׁלִּי –
לְאַט, לְאַט, בְּלִי לְהָאִיץ.

לִפְעָמִים, זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת צְרִיכָה
כְּדֵי לְהַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ קְצָת אַחֶרֶת.
פָּשׁוּט לִנְשֹׁם,
לְהַרְפּוֹת,
וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.
~