שני שתילים

שְׁנֵי שְׁתִילִים

נסים פרנקו

אֶמֶשׁ שָׁתַלְתִּי בַּחֲצַר הָאֲחוֹרִית

שֶׁלִּי שְׁנֵי שְׁתִילִים אֲשֶׁר שָׁתְלוּ

בִּי מוּעָקָה צוֹרֶבֶת, שָׁנִים רַבּוֹת

נִבְצַר הָיָה הֶימֵנִי הֱיוֹת

נָאוֹר כִּכְדֵי שִׂימַת לֵב כֵּיצַד

נִלְכַּדְתִּי שְּׁבִי אַחַר הֲבָלִים

מְקוֹמְמִים וְדוֹרְסֵי שָׁלְוָּה

מְיוּחֶלֶת -

תְּקוּפוֹת שֶׁל בַּעֲרוּת קַטְנוּנִית

רַק הוֹסִיפוּ חוֹמֶר בְּעֶירָה, לְמַפַּח

נַפְשִׁי שֶׁתָלְתָה עַל חַבְלֵי

רֵיקָנוֹת דוֹרְשָׁנִית, שֶׁלֹּא יָדְעָה תֹם

וְנֶעֱנְתָּה בִּכְסִילוּת

מְבָיֶּשֶׁת -

גָּמַרְתִּי אוֹמֵר לֹא

לְהַשְׁקוֹת בְּמַיִם אֶת אוֹתָם

שְׁתִילִים לְמָּעַן יִבּוֹלוּ וְזִכְרָם

יִמָּחֶה מֵעִמְקֵי לְבָבִי

עַד אַחֲרִיתִי!

וְהַשְׁתִילִים קִנְאָה וְחֶמְדָּה

שׁוּב לֹא יִכּוֹנוּ.