וַיֵצֵא/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                          

 וַיֵצֵא/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

יַעֲקֹב בּוֹרֵחַ מֵעֵשָׂו,

נָס מִפְּנֵי כָּעֲסוֹ .

לְחָרָן הָרְחוֹקָה,

אֶל לָבָן דּוֹדוֹ.

בְּדַרְכּוֹ חוֹנֶה בְּהַר הַמּוֹרִיָּה,

חוֹלֵם חֲלוֹם וּמְקַבֵּל מה' אַבְטָחָה.

שֶׁיִּשְׁמֹר עָלָיו  בַּדֶּרֶךְ מִכָּל מִשְׁמָר,

עַד שׁוּבוֹ לִכְנַעַן בְּשָׁלוֹם חָזְרָה.

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשֵלֵךְ,

 וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת:

בְּהַגִּיעוֹ לְחָרָן

הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת רָחֵל .

עוֹזֵר לָהּ לִגְלֹל ,

אֶבֶן גְּדוֹלָה מִפִּי הַבְּאֵר.

אֶת גְּמַלָּיו וְאוֹתוֹ,

מַיִם הִיא מַשְׁקָה.

לְבֵית אָבִיהָ אוֹתוֹ מְבִיאָה ,

עַל בּוֹאוֹ  מוֹדִיעָה.

וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

 וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ

וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ;

לָבָן שָׂמַח כִּי צִפָּה לְמַּתָּנוֹת,

אַךְ יַעֲקֹב הִגִּיעַ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

יַעֲקֹב לֹא אָכַל אוֹכֵל חִנָּם,

עַל שְׁהוּתוֹ עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים תְמִימוֹת.

עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים

 עָבַד עֲבוּר רָחֵל.

אַךְ בְּעָרְמָה וּבִרְמִיָּה,

אֶת לֵאָה הַבְּכִירָה הוּא קִבֵּל .

יִז, וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת;

 וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.

עַל לְרָחֵל לֹא וִתֵּר עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים הוּא עָבַד,

תְּרֵיסַר  יְלָדִים נוֹלְדוּ לוֹ מֵאַרְבַּע נְשׁוֹתָיו.

לַמְרוֹת שֶׁלָּבָן רִמָּה אוֹתוֹ עָשְׂרוֹת פְּעָמִים,

יַעֲקֹב הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ עִם צֹאן וּבַקַר נָשִׁים וִילָדִים.

לָבָן לֹא וִתֵּר אַחֲרַי יַעֲקֹב הוּא רָדַף.

אַךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ קִבֵּל מֵאֱלֹקִים אַזְהָרָה.

"הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוּב עַד רָע".

לָבָן כָּרַת בְּרִית עִם יַעֲקֹב ,הִשְׁלִים עִם הַתְּבוּסָה.

הַהֶמְשֵׁךְ יְסֻפַּר,

בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא.

 שבת שלום