ואהבת את רעיך כמוך.

  ואהבת את רעיך כמוך.

מאת זיגי בר-אור 

מדוע אנחנו כה הרבה מדברים,
למה אנחנו כה הרבה כותבים,
ואיך זה שאנו כה הרבה חולמים
על אהבה בזוגיות בין אוהבים,
בשעה שבחוץ בין אנשים ועמים,
שנאה, אלימות ומעשים רעים ?

הבה נהיה עם עצמנו קצת כנים
האם יש אמונה שדברים משתנים,
כאשר נעצום עיניים ולא נראה,
נסתום האוזניים ונתעלם מזה
ואת עצמנו ב"אהבה לרעך" נשלה ?

שאלה נוקבת הדורשת הסבר
וקשה להאמין שעל זה נתגבר
להתעלם מהנעשה ומהמשבר,
שבו על אהבה מרבים לדבר,
ולאהוב את הזולת ואת האחר,
במציאות המרה מרבים להפר.

נכון, אסור להיות פסימי מושבע
וצריך בכל זאת להיאחז בתקווה
שיבוא יום ולא רק נכתוב אהבה,
אלא נחיה בעולם שהוא בר קיימא 
ונאהב את רעיך כמוך!