איתני הטבע

אֵיתָנֵי הַטֶּבַע

נסים  פרנקו

תָּמִיד אָהַב אֶת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע

לִרְאוֹת בְּעוּזַם וּבְשֹׁכְכָם

מֵעוֹלָם לֹא הִטְרִידוּ אוֹתוֹ

חָשׁ מוּגָן

בֶּהֱיוֹתוֹ עַל הַר אוֹ עֵמֶק

הַטֶּבַע נָתַן לוֹ מַחֲסֶה סָבִיר

תַּשׁ כּוֹחוֹ בְּקָרַחַת יַעַר, וְנִרְדַּם.

אֶת חֲלוֹמוֹ לֹא יָדַע לְהַסְבִּיר

יָם חָדַר לַמִּדְבָּר!

וְהַר הָפַךְ לְגַיְא, צִפֳּרִים הָיוּ לִפְרִי

וְהָעֵץ מַה מוּזָר – חַמָּה סְגוּלָה צִיְּרָה

דְמוּיוֹת בָּרָקִיעַ -  וְסַהַר מְטוּמָן!

שָׁט בְּמִשְׁבָּרִים !

וּבְתוֹךְ תּוֹכוֹ מֵאֵן לְהָקִיץ.

נִעְנוּעַ קַל, וְקוֹל קָרָא בִּשְׁמוֹ

פָּקַח וּפָעַר עֵינָיו, זוֹ שֶׁתָּמִיד

רָצָה וְכַמַּה אֵלֶיהָ כָּל יָמָיו, רֹאשָׁהּ

נָח בֵּין כְּתֵפָיו

וּשְׂפָתֶיהָ, חִיּוּךְ דוּבְדְּבָן.

וּמִנִּי אָז לֹא חָזַר

לַחֲלוֹם.