גשם

לפעמים אנחנו מביטים אל הרחוב, בין הסערות

אנחנו יכולים לזהות את הזוג שיושב בבית הקפה

ידיים צמודות, עיניים זה מול זו

גשם חזק מצליף בחלונות, שוטף את המדרכות

אנחנו מסתובבים, והם נעלמים

בסלון הקטן, מול המסך

את שותקת כשאני שואל, מה קרה לך

ומהבית של השכן, רעש של מוזיקה לא מוכרת

אנחנו לא מפסיקים להתלונן

משהו בא, ומשהו אחר הולך

הגשם לא הפסיק, הזוג עדיין יושב בבית הקפה

הגשם לא נחלש ומונית עוצרת בכניסה

אנחנו מהמרים, אם הם יצאו או יישארו

הייתי רוצה שתחזיקי לי את היד לפני שזה ייגמר

אנחנו מביטים עליהם, עוצמים עיניים לרגע, והם נעלמים

אין כאן חוקים, אין אצלנו כללים

יום אחד אנחנו שותקים ויום אחד נרדמים אחת ליד השני

השעון המעורר, סופג את הזמן

אנחנו בוחרים לאן לקחת את עצמנו מכאן

בכל פעם זה מעורר אותנו, ואז אנחנו שוב דועכים

בחוץ אין אנשים, מלצר מגיש עוגה עם כוס מים

האישה אוספת את השיער, הגבר מביט עליה

היא לא יכולה לעמוד בפיתוי ומחייכת

הייתי רוצה לנסוע איתך מכאן למקום אחר

כשאנחנו נזכרים בגשם, הם פתאום נעלמים