את כותבת את שירי הכאב

את כותבת את שירי הכאב שלך

כמו נטלת אהלים להסתגר בהם

במדבריות בהם החולות הנודדים

נוקשים על שערי הבד בצהרי הימים

שאבק דרכים נפתלות ומרות נוגע

בהם ,ואני רואה את גלימת לבך הצחורה

מהלכת תוהה ומבקשת לנוס לאי שם -

ורוח קדים כובלת את עורך הלבן

אל גופך הנכפף תחת מכאוב ודמע

ועט דמייך שוזר חרוזים של כאב וסרקזם

אודות דברים ההולכים עימך

בדרכים הקשות והנפתלות, ואני -

מלא תשוקה אל שפתייך, אוויל בדרך

בה אין הוא יודע איך ומה וכיצד-

ממשיך לקרא את שירייך , ואת-

הולכת אל הלא נודע הלוך ושוב,

הלוך ושוב , ואני איתך – מבקש

ליתן בך את הרוגע , ושטוף סערות

של אהבה – ממשיך ללכת בינך לבין עצמי,

ואין יודע עד מתי , ולאן  -ואיך.