התירי כבליו

הַתִירִי כְּבָלָיו

נסים  פרנקו

אַף אִם יַבִּיעַ חֲרָטָה לֹא

יָחוּשׁ מַרְפֵּא מִן הָרְצוּעוֹת

שֶׁחָתְכוּ בְּעִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ הַמֵּעוּנָה

לֹא עָלְתָה בְּדִמְיוֹנוֹ נֶבִיטַת

רוֹעַ הַלֵּב אֲשֶׁר צִמַח בְּרֹאשֵׁךְ

הַמְעוּוָּת וְזֹאת לְאַחַר שֶׁכֹּה נֶהֱנֵית

מֵאַהֲבָתוֹ הַטְּהוֹרָה.

נָטַלְתְּ עִמַּךְ אֶת הָאוֹר מֵעֵינָיו

וּרְטִייַּת הָאֲפֵלָה סָגְרָה עַל פָּנָיו -

בְּרוּחוֹ הַמְּדַמֶּמֶת מַבִּיט לְאָחוֹר לְבַקֵּשׁ

רֶמֶז לְחֶטְאוֹ, וְהוּא, הָרֵי לֹא לָמַד מֵעוֹלָם

לִגְרוֹם עִנּוּי אוֹ אַכְזָבָה לְמִי שֶׁאָהַב.

אָכֵן, יֶשְׁנָם גְּבָרִים כָּאֵלֶּה.

נָפַלְתְּ בְּרֶשֶׁת הַכָּזָב שֶׁפָּרְשׂוּ סְבִיבֵךְ

וְגַם לֹא הִשְׂכָּלְתְּ לִקְרוֹא אֶת כָּל

הַשּׁוּרוֹת שֶׁכָּתַב לְךָ מִקִּרְבּוֹ

שֶׁאֵין בּוֹ צֳרִי וְאַף לֹא נֶשֶׁק לְהַגָנָה

מִפְּנֵי הָרוֹעַ שֶׁהוּא חָזָק מִמֶּנּוּ, אַךְ

חַלָּשׁ מִמֵּךְ –

הוֹתַרְתְּ אַחֲרַיִךְ צֶלֶם אַהֲבָה קְבוּרָה בְּאֵין

מוֹצָא, כִּי קֶרֶן הָאוֹר הַזָּהוֹב לָהּ

יִּחֵל – חָלְפָה.