עַל גֵּיא צַלְמָוֶת

מצמררות המילים כואבות

על ילד יהודי שלא ידע

פריחה של פרח

כי שם בגטו ובמחנה

לא היו פרחים ולא פרפרים

רק את המוות הכיר

וקשות המילים על אלוהים -

על אלוהים ששתק.

עליזה יקרה שלי,

אני עדיין שואלת ותוהה

איך אבדה לי שם משפחה שלמה...

אחותי היקרה עליזה

ריגשת עד דמע

הילד הזה שתארת בשירך מזכיר לי את הסיפורים

ששמעתי בביתי מפי הורי על אחיהם הקטנים שנישארו שם

וניכחדו בכל מיני מיתות משונות  ואימי זל שאלה כל חייה היכן

היה אלוהים כאשר שרפו והרגו את כל משפחתה ואני כדור שני

כילדה שמעתי והפנמתי

כתיבתך אחותי היא לעילא ועילא

אוהבת אותך תמיד

אחותך מרים

נָשְׁרוּ עָלִים צְהוּבִּים
מֵעֵץ הַחַיִּים, 
כִּטְלַאי עַל 
חֻלְצָתוֹ,
טָבְלוּ 
בְּדָם.

יֶלֶד יְהוּדִי כָּלוּא 
בֵּין חוֹמוֹת,
לֹא יָדַע מְעוֹף 
צִפּוֹר,
פְּרִיחַת נִיצָן מַהִי ?
יָדַע, בַּיִת אֵין לּוֹ...

נָשְׁרוּ עָלִים צְהוּבִּים
מֵעֵץ הַחַיִּים, 
כִּטְלַאי עַל 
חֻלְצָתוֹ,
טָבְלוּ 
בְּדָם

ציירת בשירך תמונות כל כך מטלטלות  ואין מילים להביע את הבכי הקורע מהלב.