החוף האחרון

ציפור מרחפת, כנפיה שבורות

עיניה סומות

מתחת

צוחק נהר רשע

בנתיבי טומאה ,לים הרע

באופק שקעה שמש חסרת רחמים

פסנתר פצוע בכה נהי לא מכוון

הד פסיעותיי היה נוקשה ואכזר

לא הבטתי אחור

בחוץ ירדה אפלה

כביסה גוועה באין רוח

יללת חתול רעב חסר נחמה

רצפה עירומה נוקשת מבט

רחובות ריקים כבית עלמין, קר

היה הסולם ראשו בשמים

ואין יורד ומנחם

הגבעות לא הטיפו עסיס

מלאך לא עצר המאכלת

ודמי חיי הזועקים אייכה

-נורו ומתו

השמש לא זרחה, הבוקר קר

את דמי  חיי אני מבקש

כתונת ליבי  טבולת  דם ודמע

ענייה סוערה ללא מנחם

אני הולך, אורח חולף עובר

נוסע

השקט האכזר מכה בי

החמנייה כה אהבתי

נעלה שעריה, טרם שקיעה

אני רץ,

אני חייב לרוץ

המוני מים רעים בעקביי

צבועים שוחרי טרף

סכינים בגבי

רחובות עירי ארוגי טומאה

שריפה אחים שריפה

בחוצות נרקמת שנאה

אדוני רועי לא אחסר

אני מוטל על החוף

כמו הייתי, הלויתן האחרון.