שושנה

כואב

הזמן החולף לא מקהה

אשת חייל אמיתית

שושנה

יהי זכרה ברוך

אחי היקר, אשוב ואכתוב לך את מה שכבר אמרתי פעם, הדברים עדיין חרוטים בי, אותו ערב שערכה סימה, בתה של שושנה לאמא שלה, ואתה כואב שכבת בביתך

כשושנה בין החוחי

ראיתי אישה יפה,

שֶבִּשְעַת בוקר מוקדמת

עדין רקדה על שולחן בַּבָּר

רגליה מפזזות בקלות

עיניה בורקות

וחברותיה לה כפים מוחאות

והצחוק מתגלגל עד לקצה העולם.

אחר כך ישבתי לצדה -

היא הראתה לי תמונות באלבום

ראיתי אותה - ילדה יפה

שׂערה אסוף בִּסְרטים

יורד מתפתל לצידי הפנים

וּבְעֵיניה הכהות עצבות אין קץ.

שאלתי, למה את כל כך עצובה?

את רק ילדה קטנה.

"אמא אמרה לי, את לא יפה."

כך אמרה.

והוסיפה וסיפרה על אביה שאמר

כל כך לא מוכשרת וגם מכוערת.

חיפשה אהבה אצל אחות גדולה

ולא מצאה.

התחננה, אהבו אותי בבקשה

ולא נענתה.

הלכה לחפש אהבה בשׂדות אחרים

בנתה לה עולם אחר,

הכניסה לשם אהוב ולב חדש

והלב החדש היה רחב

והלב החדש יצא למרחב,

אבל הלב החדש

שמר גם את כל הכאבים

שלה ושל אחרים.

הפכה עוד דף באלבום

וראיתי אותה מתחת לחופה

עיניה בורקות ויפות

ובתוכן השׂמחה -

כמו כוכבים בלילה שחור

אבל מאחורי האישון

היה גם הכאב הישן.

אמרתי לה שאֶת האחרים

היא כבר לא היתה צריכה,

הייתי זקוקה להם היא אמרה.

וסלחה לכולם

ואמצה אותם אל לבה.

אמצה את אושרם

וספגה אל תוכה את סבלם,

ולא סיפרה את אשר על לבה

ולא חילקה עם איש את כאבה.

והלב התרחב והתרחב

עד שבנטל  לא עמד יותר

וקרס.

ובמקרר בביתה היו כל המאכלים

שהכינה -

שלא ירעבו כשישבו עליה שבעה.

סגרתי את האלבום,

הצטערתי שרק אחרי מותה

הכרתי אותה.

היא הייתה זרה לי

והיא הייתה אחותי

שושנה בין החוחים.

אחרי מות

קדושים

אמור.

יהי זכרה ברוך

הערב ההוא באמת חרוט בלבי.

ואני זוכרת שלא התאפקתי, ומה שלא אופייני לי, הודיתי לסימה שהזמינה אותו ונתנה לי את הזכות להכיר את אמא שלה, את אחותך שושנה.

שבת שלום אח יקר שלי.

אחי היקר

לא אכביר במילים כי אמרת הכל

לקרוא ולבכות

לראות ולבכות

יהי זכרה ברוך לעולמי עד ושלא תדע צער יותר

מאחותך האוהבת אותך

מרים