שובה של הבת

שובה של הבת/ עידית אורדן © 17/2/2016

השיר נכתב ליצירה יפהפייה של נורית שהעתקתי מהתמונות ששלח דוד.

מרחק רב הלכה הבת

לעבר שוק הכפר הישירה המבט

דרך חולות ואבנים, צעדה יחפה.

הדרך ארוכה והיא בשמלה  עטופה 

במדבר תחת השמש הלוהטת והיוקדת

וברוח קדים מטלטלת, היא לה  בעוז צועדת.

נשלחה על ידי אמה למכור בשוק

ממאפי ידי אמה

ולקנות חומרי גלם

להכנת האוכל למשפחתם

ולאפיית המאפים למכירה.

עברו חלפו שעות רבות

ובתה טרם שבה

דאגה רבה עלתה בליבה

והיא אינה מסוגלת לשבת עוד בביתה

יוצאת היא לחפש אחר בתה.

 והנה מרחוק בתה מתקרבת

תבקש אמה לדעת למה שעות היא מתעכבת.

במדבר סכנה אורבת

אולי טעות היתה לשלוח את בתה, האם בלבה חושבת.

הבת על ראשה נושאת קערתה

ואמה  שומעת  את שירתה.

עיניה קורנות ונעימה בליבה ההרגשה

בשוק את אהובה היא פגשה.

תשוקה בערה בזוג האוהבים

חשקו להתעלס באהבים

היתה זאת אהבה אסורה

לפי דינם היא אינה עוד טהורה.

את סודה לאמה לא ספרה

תירוץ אמרה  לאיחורה.

אך בלילה  נדדה שנתה

פן יתגלה לאמה מעשה  תשוקתה.

 האֵם מאושרת ורגועה

בתה שבה שמחה ובריאה.

נושאת על ראשה קערה כסופה

ופוסעת היא  לקראת אמה, זקופה.

 שואלת האם: "מה הבאת לי בתי היפה?"

את בוודאי מהדרך   עיפה.

התמהמהת  זמן כה רב

ספרי לי בתי, האם נתקלת במארב?

 אך אבוי, ריקה הקערה

ביתי, מה קרה?