פוסט שמעורב בקטעי שירה

תודה על תגובתך, ויקי ס. לעיתים מעמידים אותנו בנסיון.

תודה גלי יקרה, על עידודך והנהתך, הפעם הכנסתי תמונה עליזה של אמא כאשר היא נוהגת בקלנועית שלה. אמא היתה אישה מלאת חיים וחכמה מאוד עם אמרי שפר מצחיקים עד דמעות, חבל שהמחלה פגעה בה.

אף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מתי, איך ומה יהיה בעתיד.

אכן, עלינו לנצל כל רגע, להרחיק עצבות מאתנו, וליהנות ככל שניתן מכל יום.

אגב, זה בדיוק הנושא שלנו לבמת הדיון מקווה שראית.

המשך יום קסום יקרה!

תודה גדי, מאוד מקווה שברכתך תתקבל.

שכחתי לציין, התמונה המצויירת זו אימי.

תודה יקי, שמחה שאהבת את השילוב, הסיפור, השירים והתמונות. תודה

תודה אילה, מאוד מקווה שיהיה שיפור. לצערי אני חושבת שאנחנו בדרך אל חזור ממצב זה.

תודה אודי, לעיתים מצב זה גוזל את כול הוויתי, אני כול הזמן בתוכו.

עידית יקרה, תודה על תגובתך, בעיקר שמחה שנהנית, תמונות, שירה, וסיפור. זה נסיון ראשון לי כתיבה בצורה כזו, וזה לא פשוט. איך אומרים דבר הוליד דבר, ובסוף יצא משהו כזה.

בקשר למשפחה ברחובות החדשה, אני לא מכירה משפחה בשם זה ברחובות. למעשה אני לא מכירה שום משפחה בשם זה מלבד משפחתי המצומצת.  בזמנו חפשנו שרידי משפחה אבא שלי כתב ב"יד ושם" בדפי עד. ואף אחד לא ענה לנו. גם בספר הטלפונים ניסיתי, יש אמסטרדם, וכל מיני שמות דומים. אבל בשם אמסטרדמר, כל שם שעליתי עליו (מעטים) לא היה קשור לצערי אלינו. ואבא כל כך חיפש ניצולים...  אני יודעת שפלג אחד מהמשפחה בשנות 1860 אני חושבת מהזיכרון, עזב את פולין לאמריקה. דוד של אבא שלי. אבל לא הצלחנו ליצור אתם קשר. אולי אלה משפחה? מי יודע. 

תודה יום טוב צבי, שמחתי לתגובתך, שמחתי שאהבת, תודה על הברכה לאימי, ועל העידוד. הנה היום יש המשך. ולמחרת חלק ג'  האחרון. 

דויד (דודי) סמוכה תודה על המשוב . תודה על שיתופך אותי / אותנו בפציעתך. אני יודעת שהדברים האלה מאוד כואבים וקשים. ועד שמחליטים להגיע להחלטה כמו שלך כנראה שקצו כל הקיצים מהסבל. ולא סתם הרמת ידיים. בכל זאת אני מרגישה מעין שחרור כרגע כי הגעתי להחלטה, וזה גם משהו.  שוב תודה רבה.

תודה אילנה על תגובתך. גם אני מקווה שמצב אימי ישתפר, בתקווה....