זאת שבחלון

ראיתיה בחלון, רק לכמה שניות
בעמודי ברמזור מחכה לירוק
איזו יפה, עם שמלה כחולה
שיער בלונד, גולש לרצפה.
 
למחרת כבר באתי רגלי למקום
ובביישנות מה הסתכלתי בחלון
אבל איננה, חשוך, וודאי יצאה
חזרתי הביתה, כולי אכזבה.
 
כך באתי לחלון פעמים מספר
שמא יתמזל מזלי ותופיע כבר,
משהו בתוכי התמלא סקרנות
כמעט התייאשתי, אין סבלנות.
 
והנה, בפעם השביעית אור בחלון
עומד גבר מכוער עם שיער אדום,
עשן עולה מפיו וסיגר עבה בפה
לתומי ניסיתי לנחש מה כאן קורה.
 
עמדתי כך המום כחצי שעה
ולפתע הג'ינג'י מהדלת יצא,
התרחק מיד בצעדים מהירים
ונעלם חיש בצפיפות ההולכים.
 
שוב הרמתי ראשי, והנה היפה
ולהפתעתי הפעם בשמלה אדומה,
מבטה כלפי מטה, אולי זה אלי
אני מתפלל בשקט, הלוואי הלוואי.

בדמיוני הפרוע כבר רקמתי רומן
שאולי יתאמת ויתפתח עם הזמן,
רק עוד כמה מדרגות ואני בדלת
ואעמוד פנים אל פנים עם הכוכבת.
 

חמש שניות של היסוס ואני בדלת
ועל שלט קטן רשום השם: "יוכבד",
לחיצה קטנה בכפתור וכולי דרוך
הדלת נפתחת לתוך מסדרון חשוך.
 

האור נדלק, עוד יותר יפה מקרוב
"שלום לך אדוני, ערב טוב",
תאמינו, בקושי הצלחתי להשיב
כולי המום ונדהם, מהיופי המרהיב.
 
הזמינה לשבת ביחד על הספה
וכך פתחה בינינו את השיחה:
"זה עולה 100 לחצי שעה
ובשביל 200 שעה שלמה
ואם תרצה גם עם ארוחה
עולה 300, כולל המנוחה."
 
איזו אכזבה, איזו טעות,
חשבתי שבעוד רגע אמות,
הסברתי שלא אלה הכוונות
יצאתי ומאז יותר לא מסתכל על חלונות.