הַסְעָרָה

יָכוֹלְתִּי לָחוּשׁ בְּפָנַי אֶת אִוְושַׁת הַרוּחַ,

לְנַחֵש אֶת הַסְעָרָה,

הַמִילִים הָיוּ מִתְקַצְרוֹת

הַמִשְׁפָּטִים היו מסתיימים בְּמָבַּט מוֹכִיחַ

נְשִׁיפַת הַרוּחַ הַייתה מִתְעָצֶמֶת

נוֹטָעַת אוֹתִי במקומי

תּוֹקע מָבַּט בַּפְרָחִים בְּשׁוּלֵי הַצָלָחַת,

תֹּאכַל, הָיְיתָּה שׁוֹרֵקֶת הרוח,

בְּאַפְרִיקָה הָיוּ שְׂמֵחִים לאכול

אֶת מַה שֶׁאַתָה מַשְׁאִיר.

הָעֲנָנִים הָיוּ מַקדירִים אָז בְּעֵינֵיה וְהַרְעָמִים

שֶׁהָיוּ מתגוללים בַּמוֹרָד

הפיחו בִּלְחָיָיו של הָאִישׁ הַשָׁמֵן אֶת הַרוּחַ

מפִינַת הַחֶדֶר,

תֹּאכַל לָעֲזָאזֶל, תֹּאכַל כְּבָר, הָיָה קוֹלה מִתְרָסֵק

הֲרֵי לָנוּ גַּם אֶת זֶה לֹא הָיָה.

שָׁם.

וּכְמוֹ הָיָה זה הָאִיש הַשָׁמֵן נוֹפֵחַ בחֶלְקַת לְחָייה

הַסְעָרָה הייתה שׂוֹרֶקֶת מעלי

עַד שֶׁהַיוּ נִיגָּפִים בְּעֵינֶיהַ הָחֲלוֹנוֹת

וְהַזִיכְרוֹנוֹת היו מוּגָּפִים בדְּמָעוֹת

עַד שֶׁנִטָּהַרָה

עד ששככה

וְהָיִיתִי מַבִּיט בְּאִמִי, בְּעֵינָיו שֶׁל יֶלֶד,

בֶּעָלִים שְׁחָדְלוּ מִנּוּעַ

מִפֹּה לְשָׁם,

מִשָּׁם לְכָאן,

ובשקט שנוצר.

©

 (מוקדש בסתר לאימי בהגיעה לגבורות)