ספונטני מתוכנן

ספונטני מתוכנן

היא - ספונטנית חסרת תקנה, מסוגלת לצאת מהבית לקנות חלב ולחזור יומיים אחר כך עם מזוודה מלאה באבני נחל מהגליל.
הוא - מתוכנן עד רמת צבע הגרביים בכל יום בשבוע.

היא - ספונטנית, חיה כמו שיר ברדיו שאף אחד לא בחר, אבל כולם שרים.
הוא - מתוכנן, חי כמו לוח שנה ממשלתי – צפוי, מסודר, עם חגים קבועים ותורים לרופא חצי שנה מראש.

היא - ספונטנית עד העצם, מסוגלת לצאת מהבית לקנות לחם ולחזור עם עציץ בגובה שני מטר.
הוא - מתוכנן, יודע מה יאכל בארוחת הבוקר של עוד שלוש שנים.

הם "נפגשו במקרה":
הוא יצא ממשרד העבודה עם טפסים חתומים.
היא ירדה באמצע נסיעה כי ראתה מבצע מטורף בחנות ברחוב.
בכניסה - בום. היא חוסמת לו את הדרך, הוא כמעט נופל, היא מצחיקה אותו, והשאר - היסטוריה (או לפחות כך חשבו).

הוויכוחים על ספונטניות מול תכנון הפכו לשגרה, עד שהחליטו על ניסוי:
יום אחד הפוך. היא - מתוכננת, הוא - בלי שום תכנית.
בסוף היום - שניהם הכירו בני זוג אחרים, ושניהם היו בטוחים שמצאו את אהבת חייהם.

שנה אחר כך, בבית קפה, הם נזכרים באותו יום.
היא מספרת על חיים עם לו"ז מפורט לעשר השנים הבאות.
הוא מתאר איך הפך ל"זורם" ומאושר.

ואז היא חייכה חיוך מוזר ואמרה:
"אגב, יש משהו שלא סיפרתי לך… הפגישה שלנו לא הייתה מקרית. אני ראיתי אותך שבוע קודם, כשעברתי ליד המשרד ההוא. חקרתי באינטרנט באיזה יום ושעה אתה יוצא משם, ותכננתי בדיוק להיתקל בך."

הוא קפא.
"מה?!"
"כן", היא אמרה בשקט. "אפילו המכירת חיסול? היא לא הייתה קיימת בכלל. המצאתי את זה."

הוא שתק רגע, ואז פרץ בצחוק.
"את מבינה מה זה אומר?"
"מה?"
"שהמפגש הכי ספונטני בחיים שלי, היה מתוכנן עד הפרט האחרון."

היא חייכה. "אז ניצחתי בוויכוח?"
הוא: "כן. רק מקרה שמתכננים אותו כבר לא ספונטני אז זה אומר שגם הפסדת."

הם ישבו רגע בשתיקה, ואז הוא אמר:
"בסופו של דבר, התכנון מוביל אותנו בדרך, הספונטניות פותחת את העיניים כשאנחנו כבר שם." והיא רק חייכה.