כל מילה אמת.

כל מילה אמת. מאת זיגי בר-אור

אתם כתבתם כאן זיכרונות

של תקופות בבית ספרכם

אבל אני לא בכלל לא הלכתי

לשום בית ספר ולכן אספר

רק על חוויותיי בילדותי בגן.

ציפי, אני זוכר היטב את שמה,

נמוכה, שמנה עם שיער קצר,

היא הגננת שלי, ימך שמה.

הייתי בן 5, ילד רזה ושתקני,

רזה ותמיד לבוש עם בגדים

שהיו בכמה מידות גדולות עלי,

בבוקר אמא הביאה אותי לגן

וציפי הייתה מספרת לאמא

שאני ילד מקסים ואהוב עליה

ואני הייתי המום מהשקרים,

כי ידעתי שהיא לא אוהבת אותי

וברגע שאמא עזבה הביתה

מיד התחילה להציק לי נורא.

הקניטה אותי בפני הילדים

על הלבוש שלי ועל התסרוקת,

לא בוחרת בי לקבוצת משחק

וצועקת שאני אקלקל לכולם.

שנאתי אותה ותמיד בכיתי

כאשר העליבה אותי בפני כולם

והילדים היו אז צוחקים עלי.

יום אחד, היא לא הגיע לגן

ואני זוכר זאת כאילו היה היום,

באה לפתע איזה גננת מחליפה

וחיי בגן השתנו מקצה לקצה.

הילדים הרבו לשחק איתי

ובכל יום חזרתי הביתה מאושר.

יום אחד שאלתי את אמא

אם  יודעת היכן ציפי המכשפה

וענתה שלא תחזור כי עברה דירה

וקשה לה ללכת רחוק עד לגן,

בטח שקשה לה, שמנה שכזאת.

מאז הייתי המנהיג האהוב בגן.

אחרי כמה שנים גם  משפחתי

עברה לגור רחוק במקום אחר

בדירה חדשה בקומה העליונה

ואני כבר בחור גדול ולא ילד.

יום אחד המעלית התקלקלה

ועליתי ברגל וכאשר הגעתי

לקומה אחת לפני הדירה שלנו

ראיתי על הדלת שלט בולט:

"כאו גרה ציפורה פינקלשטיין".

משום מה נדלקה לי מנורה אדומה

שהשם ציפורה יכול להיות ציפי.

המשכתי ועליתי עוד שלוש מדרגות

והנה נפתחה הדלת וזיהיתי אותה,

לא היה לי ספק שזאת המכשפה

והבנתי שאנחנו גרים ממש מעליה.

הלכתי לסנדלר ולפי בקשתי

הכניס נעצי ברזל לסוליית נעלי  

ומאותו יום, כולל בשעות הלילה,

הלכתי בבית רק עם נעלים אלה

הלוך וחזור עד שהרצפה רעדה

והתקרה שלה שרה לה את השיר

"נקמת ילד קטן אין אכזריות ממנה".

זה נכתב בהזמנת אודי ידידי.