בשני לינואר אלף תשע מאות תשעים ותשע -לבמת הדיון

לא אשכח את הלהיט הזה, שהייתי מזמזמת לעצמי באמת בדרך לגמנסיה הרצליה. הוא נכס צאן ברזל, זמר ששיריו חדרו בזכות קולו המיוחד. ואתה עירבת כאן את עצמך עם שיריו ויצרת יצירה מופלאה המאזכרת כמה משיריו עם זכרונותיך שלך. נהדר!

מי יודע אם נמצא חברים משותפים מהגמנסיה, סביר שכן העולם קטן מסתבר. יהיה מעניין לשוחח על זה במפגש הבא או במיילים.

אהבה ישנה וטובה. אני והוא גדלנו בצפון ההוא של חוף מציצים

ושל הדרך לגימנסיה... רק הוא היה גדול ממני בשנה וגם כשהיינו הבנות מסתובבות שם במגרש של הפועל, הוא וחבריו לא שמו עלינו.

ואריק הזמר, כל שיר אפשר לשיר עוד ועוד. שיריו מלוים אותי כשאני צועדת והוא מאוכסן בנגן המוזיקה והמילים באוזניות מתנגנות להן.

אתה כתבת שיר מלא געגועים, גם אני מתגעגעת לפראג ולאליפלט וגם אני מחכה לראות אותו משנה את העולם.

ואמשיך לזכור אותו לא פעם בקיץ ובליל סתיו...

אודי ידידי היקר, ריגשת אותי בשיר שלך. ואני נעניתי לאתגר של בבמת הדיון.