תולדות חיי. פרק ח'

תולדות חיי. מאת זיגי בר-אור

רק אזכיר לכם שפרק ז' נקטע

כאשר תיארתי נחירות האורחים

ואני ישן על מזרון על הרצפה

לא נרדם ונזכר בקומקום המנגן

והרעיון, להרתיח מים לכוס תה

ואולי כשירתח המנגינה  תגרום

שהאורחים גם יתעוררו מהשינה.

הצרה שהאורחים לא סתם נוחרים

הם בכל הסולמות משתמשים

כמקהלה שגם השכנים שומעים   

כאילו לא ישנו כבר כמה שנים

ונבהלתי שמא הם לא נושמים

רק זה חסר לי אורחים מתים

וחכיתי עד הבוקר לראותם קמים.

בשעה 7 בבוקר דפיקות בדלת

ופחדתי שהגיעו מחברת קדישא

אבל לא, הגיע שליח עם חבילה

חתמתי על הקבלה והוא הלך.

מהדפיקות התעורר כל הבית

וכולם הסתובבו סביב החבילה

שלא ידעתי ממי זה ומה בתוכה,

כתוב שנשלחה מאיזה חברה

ובאותיות גדולות שם של אישתי,

באותה רגע היא לחדר נכנסה

וכמו נמר רעב חטפה החבילה

התחילה לפתוח תוך שמסבירה

שקנתה באינטרנט ממש מציאה

קומקום חשמלי שמשמיע מנגינה

של שיר שאתה גם בוחר בעצמך

אבל רק ברגע שהמים ברתיחה

וקומקום הפלא הזה ס"ה עלה

מאה שקל ועוד ב-10 תשלומים.

כמעט התחלתי לבכות מבושה

אך האורחים לא הבינו מה קרה

רק לאחר שהזכרתי לאשתי היקרה

שאמא שלה כבר קנתה לנו כזה

לאחר השיפוצים שעשתה בדירה

וכעת יש כבר יש לנו שני קומקומים

אז הבטחתי לה בספר התורה

שאקנה עוד אחד ביום הולדתה.

בערב הגיע אלינו אמא שלה

לכבוד האורחים בני המשפחה

ובשקית החזיקה איזה חבילה

והתפללתי לאל שזה לאורחים

שגם להם היא קנתה כזה קומקום

אבל לא, אמא הוציאה ומסרה לאשתי

בחרדת קודש בנוכחות האורחים

זוג תחתונים ששכחתי שישנתי אצלה

תוך הסבר לאשתי לכבס על 60 מעלות

כי זה מאד מלוכלך וכבר לא לבן

ורק הנשיקות שנתנה לכל אורח

שהתכוננו סוף סוף לעזוב ולנסוע

הסתירו את מבוכתי מרוב בושה.

יבורך לעד מי שהמציא את הטלפון

כי באותו רגע צלצל ואישתי הרימה

ומה שאמרו לה אספר בפרק הבא.

תהיו סבלניים.