זו אני... לפינת התפוח שהעלתה אלה לי

זו אני...

בקרחת  היער בין עצי האלון

את עדר הַרְחֵלוֹת היא הִרְבִּיצָה

גופה הצעיר כָּמַה לְמַגָּע

נפשה תָּרַה אחרי אהבה

וּבְלִבָּה היה השיר.

אני ראיתי אותה

והיא יפה כמו אֵלָה

לה סַאפְּפוֹ שרה את שירתה.

בַּחֲלָצֵיהַ האש בערה

היא פשטה שׂמלתה

רְחֵלָה צעירה ברגלה הִתְחַכְּכָה.

בקרחת היער למרגלות עץ הַדַּפְנָה

אַפּוֹלוֹ קונן על אהבתו הקפואה,

הוא לא ראה אותה.

שירתו חילחלה אל תוכי

רציתי לעשׂותה לשלי

אבל לא לי היא הייתה,

פַּנְיוּס מֶה עשׂית לבתך?

בקרחת היער רגליה היחפות

פִּיזְזוּ על העשׂב הלח,

פַּאן ניגן לה בַּחָלִילוֹ

עלו הצלילים

הסתבכו בין ענפי העצים

מעירים ינשוף משנתו,

הוא נעץ עיניו הצהובות

בלובן גופה הַעֵירוֹם

מביט בריקוד של תשוקה,

גם אַרְטֶמִיס הקשיבה לקולה

וְחַדְלָה מרדוף אחר הַאַיָּלָה.

בקרחת היער

שירתה הרעידה את מיתרי נשמתי

היא שרה ללבי

שרה לי

היום

שיר מתנגן

והוא שלי.