חֵדְוָות נְעוּרִים

חֵדְוָות נְעוּרִים

פָּעַם הָיוּ כָּאן כְּבַשִׂים וְתַנִים

וְהַשְׁפָנִים שֶׁבַּסֶלָע נִסְתָרוּ מְעַין.

שׁוּעָלִים יִילְלוּ בְּמוֹרְדוֹת אוֹרָנִים

וְשְׂפָתַיִיךְ הָיוּ לִי כְּטָעַם הַיָיִן.

וְאֲגָס וְתָּפּוּח הַיְיתָה גִזְרָתֵךְ

עַל פָּנַיִיךְ בּגִיל רִיצֵד לוֹ הַנֶמֶשׁ

וְעֵת הִתְהָלַכְת בְּגִזְרָת שִׂמְלָתֵךְ

קָרַנְת אֲדְמוֹנִית כְּשְׁקִיעָה שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ.

גַּם רָחַצְנוּ בְּמֵי מָעְיָין, אַת זוֹכֶרֶת?

עַד צָוַואר אָז שִׁכְשַׁתִי, כָּמֵה אֵלָיִיך

לִרְדוֹת מִשְׂפָתַיִיךְ אֶת דְבַש הַכָּוֶורֵת  

לִצְלוֹל עַד כְּלוֹת אֶל עוֹמֵק עֵינַיִיךְ

וּבִשׂדוֹת מִזָהַב עַל חִיטָה הִתְגַלְגַלְנוּ

אֲפוּפִים בְּלָחַשׁ גִבְעוֹלֵי שְׂעוֹרִים.

יָפָתִי, נִשְׁמָתִי, אוּלַי מְעַט הִתְבָּגַרְנוֹּ,   

אַךְ אַתְ לִי תָּמִיד חֵדְוָות נְעוּרִים.