צל"ש לבעיטה

צל"ש לבעיטה /©רבקה ירון

אֲבָל מִי קוֹרֵא שִׁירָה? רַק מִי שֶׁקּוֹרֵא אֶת יוּלִיסֵס /

לֹא, מַה פִּתְאוֹם, אֵלֶּה מְשִׁימוֹת שׁוֹנוֹת: יוּלִיסֵס

לַמַּתְמִידִים, שִׁירָה לַמְּמַהֲרִים [שְׁתֵּינוּ מְחַיְּכוֹת] בֵּית הַקָּפֶה

כֻּלּוֹ עַל הַמִּדְרָכָה. סְבִיבֵנוּ קַלַּחַת שֶׁל חֹם בְּחֹרֶף שֶׁבָּרַח

כִּי הָאַטְמוֹסְפֶרָה מַקְרִינָה נוֹשְׂאֵי דַּת וּמְדִינָה. וִכּוּחִים. חֲדָשׁוֹת.

[מִישֶׁהוּ:] "אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ." צְחוֹק. אֲנִי אֶל חֲבֶרְתִּי:

בּכְלָל, מִי קוֹרֵא אֶת יוּלִיסֵס? חֲבֶרְתִּי: מִי שֶׁקוֹרֵא אֶת תּוֹמָאס

מָאן / דּוֹסְטוֹיֶבְסְקִי / נָכוֹן. גַּם מִשֶּׁלָּ [וִכּוּחַ קוֹלָנִי – דְּפִיקָה עַל

הַשֻּׁלְחָן – בָּלָגָן לֹא קָטָן] "מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה!!!" חֲבֶרְתִּי:

נוּ תַּגִּידִי, אָז לְהִתְאַבֵּד? / אוֹ לִכְתֹּב שִׁירָה מִתְאַבֶּדֶת? /

חֲבֶרְתִּי: גַּם הַשּׁוּרָה הֲכִי שְׁקֵטָה בָּאָה מִצְּעָקָה גְּדוֹלָה. שִׁירֵי

אַהֲבָה / שִׁירֵי מְחָאָה / [חֲבֶרְתִּי כְּמוֹ מִתְעוֹרֶרֶת:] מַה שְׁתֵּינוּ

עוֹשׂוֹת כָּאן תַּגִּידִי? / בּוֹעֲטוֹת, יַקִּירָתִי. שׁוֹמְרוֹת עַל

זְכוּת הַבְּעִיטָה, נוֹתְנוֹת לָהּ צל"ש, מְיַשְּׂמוֹת אוֹתָהּ / אֲבָל  

/ אֲבָל? / אֲבָל הִיא לֹא מַגִּיעָה / וְלֹא קוֹלַעַת / וְלֹא

                                "לָמָּה אַתֶּם עִם כּוֹבָעִים?!?"

וּוָאוּ. רְצִינִי. יָשָׁר עַל שְׁתֵּינוּ. "לָמָּה תַּגִּידוּ?!?" שְׁתֵּינוּ

נִפְנוֹת אֵלָיו, אֵין בְּרֵרָה: לְהַסְתִּיר אֶת הַפַּרְצוּפִים / וְאֶת

הַתִּסְכּוּלִים. הַגֶּבֶר: " כּוֹבָעִים וְמִכְנָסַיִם. דָּתִיּוֹת אַתֶּם לֹא."

שְׁתֵּינוּ: דָּתִיּוֹת אֲנַחְנוּ לֹא. "אָז מַה אַתֶּם עוֹשׂוֹת?!?"

חֲבֶרְתִּי מַצְבִּיעָה עָלַי: הִיא כּוֹתֶבֶת שִׁירֵי מְחָאָה. הִיא

בּוֹעֶטֶת. הַגֶּבֶר בּוֹדֵק אוֹתִי. אֲנִי מַרְגִּישָׁה סוּסָה. "אַת?!?

                                דֶּאוּס אֶקְס מָכִינָה. קוֹרְאִים  

לוֹ: עֲזֹב, נוּ. מִי קוֹרֵא [מִישֶׁהִי צוֹחֶקֶת:] "זֹאתִי בּוֹעֶטֶת,

בְּעִיטוֹת שַׁיָּכוֹת לַחֲמוֹרִים. רַק חֲמוֹרִים בּוֹעֲטִים." [צְחוֹקִים]

[מִישֶׁהוּ מוֹסִיף:] "וְחֲמוֹרִים לֹא חֲסֵרִים. בִּכְלָל." "לְגַמְרֵי!"