רגינה

רגינה

רגינה היתה אשה קשת יום, עם זאת היתה לה חוכמת חיים גדולה מאד,

בהיותה קטנה היתה מקשיבה ללימודי  התורה של הבנים וכך למדה לקרוא מעט לבד.

נולדה בפרס למשפחה גדולה ,

 ומאז ילדותה היתה צריכה לעזור בבית,

אם זה לטפל בקטנים ואם לעזור לאמה בעבודות הבית שאף פעם לא נגמרות,

ואז יום אחד בהיותה ילדה צעירה מאד, בפעמים הבודדות ששיחקה ,באו ואמרו לה-זה גמרת,

עם הילדות,לכי להתרחץ  ולהחליף את השמלה שלך, מצאנו לך בעל..

רגינה ברחה, לא רצתה לשמעו ולא רצתה לראות.

לא עזרו  תחנוניה שהיא קטנה מידי,צרחה צעקה, "לא רוצה בעל",

ומי הבעל? גבר המבוגר ממנה קרוב ל20 שנה, אלמן עם שני ילדים,

שהיה שוחט , חיתנו אותה, בעלה היה איש קשה, עם זאת מעולם לא הרים עליה יד,

 רק את קולו החזק, היה זורק לחלל הבית, תעשי, תביאי, תכיני. כך כל היום.

נולדו לה 10 ילדים ובין לבין היא תפרה, ארגה וטיפלה בבעלה ובילדים.

כל חייה הוא העליב אותה, צעק וצרח עליה על כל דבר,

היום קוראים לזה –אלימות מילולית ונפשית, כן, היא חוותה אלימות כזו ובגדול..

הילדים גדלו, התחתנו ויצאו אחד אחרי השני מהבית, הקימו בתים משלהם,

נשארו שניהם בבית, רגינה העסיקה את עצמה כל היום, אך הוא מאז שהפסיק לעבוד ישב בבית ולא יצא ממנו ,להוציא לשוק מידי פעם, היה משועמם , הפך ליותר ויותר דיכאוני, נרגן וכעסן,

על כל דבר מעליב  אותה  ופוגע בה..לא פעם ליד הילדים, הנכדים ואפילו הכלות והחתנים..

והיא נחנקת, נכנסת לאיזו פינה ובוכה..

ואז יום אחד החליטה-די, עד פה היא לא נשארת איתו יותר,,

קמה ונסעה, לאן אף אחד לא יודע, השאירה פתק ובו כתוב –נסעתי ולא אשוב,אל תחפשו אחרי –

הילדים נבהלו, מה עושים ? איפוא מחפשים?  הם הצטערו שלא היו קשובים לה יותר.

החליטו לקחת בלש פרטי מבלי לידע את אביהם, רק כדי לדעת ששלום לה.

שכרו את הבלש הידוע מושון.

ישב איתם, קיבל תמונות ואינפורמציה עליה, רק בחשאיות בבקשה, ביקשו הילדים,

 מושון התחיל בחיפושים, התחיל מהחברות שלה, עבר לחברים הוירטואליים דרך המחשב..

לאט לאט קיל תמונה איפוא היא יכולה להיות

עשה ימים כלילות בחיפושים. ואז יום אחד, לגמרי במקרה  מצא קצה חוט..

נסע לגליל, עבר בין המצפים ובין הקיבוצים ושם באחד הישובים הקטנים מצא אותה..

עקב אחריה זמן מה, ראה כי טוב לה והיא מסודרת ומסתדרת והניח אותה לנפשה.

חזר לילדים , הביא להם את כל הממצאים רק לא נתן להם את מקום הימצאה המדויק.

ככל שלחצו הילדים לדעת כך סירב מושון ,אבל הבטיח שינסה להיפגש איתה.

כעבור כחודש נסע מושון עם משפחתו לצימר בצפון  וכאילו, בדרך אגב, באו לטייל בישוב שלה.

הגיע מושון לקרבת ביתה, דפק על הדלת ושאל-סליחה גבירתי, באנו מרחוק ומחפשים מקום לינה ללילה אחד, הילדים עייפים ועוד מעט ירד הלילה .. ישבו בגינתה הקטנה ושוחחו, הזמינה אותם לשתות תה צמחים, ואז הציעה להם לישון בבית שכנתה שנעדרה מהישוב והמפתח אצלה, אבל קודם היא צריכה להתקשר ולבקש את רשותה. לאחר קבלת אישור פתחת להם את הדלת והכניסה אותם.

לאחר התארגנות קלה, שאלה אותם רגינה אם הם רעבים ולתשובתם, הזמינה אותם לסעוד את ארוחת הערב בביתה. אחרי האוכל הילדים הלכו לישון ואילו מושון ואישתו ישבו איתה לשוחח  בענייני דיומא.

מפה לשם שאל על משפחתה ,אחרי שסיפר מעט על שלו, כדי שלא תחשוד, והיא סיפר להם שהיא פשוט הסתלקה כי היא לא יכולה יותר לסבול את ההתנהגות של בעלה.

והילדים שלך יודעים איפוא את? הם בטח דואגים לך מאד..לא,הם לא יודעים, השיבה ,רגינה ולא הייתי רוצה שידעו כדי שלא יגלה הוא את מקומי. אז אולי  תני סימן רק לאחד הילדים כדי שידעו שאת בסדר? שאל מושון.. אחשוב על זה.., תודה לך על הכל,,את אישה נהדרת , הנה קחי את הטלפון שלי אם תגיעי למרכז נשמח לארח אותך..מסר לה על פתק את מס הטלפון בבית שלהם ,נפרדו ממנה  והלכו לישון.

בבוקר הם קמו וראו אותה כבר בגינתה הקטנות.

לאחר ברכת בוקר טוב רצו לצאת לדרך ,אך היא  לחצה עליהם לאכול קודם משהו,

כך אכלו איתה ארוחת בוקר ונפרדו בהמון תודה על אירוח נדיב .

חזר מושון, נפגש עם ילדיה  סיפר להם את השתלשלות האירועים , אך לא אמר עדיין  את מיקומה המדויק, סבלנות, בקרוב תדעו..אמר להם לפני שנפרד..