מְשׁוֹטֵי הָרֶגֶשׁ

מְשׁוֹטֵי הָרֶגֶשׁ
 

בִּשְׁבִילִי הַמִּלִּים הֵן כְּמִשׁוֹטִים,

אוֹהֶבֶת לְשׁוֹטֵט סְבִיב הָאִיִּים,

לָבוֹא בָּהֶם שֶׁיָּבֹאוּ בִּי,

לַחֲצוֹת מֶרְחַבִּים,

לְהַבִּיט אֶל הָאֹפֶק הַבִּלְתִּי נִרְאֶה.

הַאִם הוּא צוֹפֵן בִּשְׁבִילִי הַבְטָחָה?

הַיַּמְתִּין לִי שָׁם דַּג הַזָּהָב?

מִשׁוֹטַי מְשִׁיקִים עַל הַיָּם הַכָּחֹל,

לְעִתִּים יְלַטְּפוּהוּ בְּרֹךְ,

כְּלַטֵּף יַד אִשָּׁה עֲנֻגָּה אֶת אֲהוּבָהּ,

כְּלַטֵּף בְּאַהֲבָה יַד גֶּבֶר נִפְעָם

אֶת אֵיבָרֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה.

לְעִתִּים יְבַצְּעוּ בּוֹ חֲדִירוֹת עַזּוֹת,

גַּם נוֹעָזוֹת!

כֵּן, כָּאֵלֶּה הֵם מִשׁוֹטַי,

מְקַוָּה שֶׁאֵינָם רָעִים

בְּסִגְנוֹנוֹת מַגָּעָם הַמְגֻוָּנִים.

כֵּן, כָּאֵלֶּה הֵן מִלּוֹתַי,

הַחוֹתְרוֹת שִׂים־מַלְבּוּשׁ אֶל וְעַל רְגָשׁוֹת.

רַק עֵט וּנְיָר לִי,

לִכְתֹּב שִׁירֵי אַהֲבָה בְּעִקָּר,

לִטְבֹּל אֶת מִכְחוֹלִי בְּצֶבַע אוֹפְּטִימִי –

וּפָשׁוּט:

לֶאֱהֹב!

נַגְּנִי, נַגְּנִי לִי סְפִינָתִי־הַגִּיטָרָה,

שְׂאִי צְלִילֵי אַהֲבָתִי.

~

אֲנִי מְגַלָּה לָכֶם אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי כִּמְשׁוֹרֶרֶת וּכְאִשָּׁה אוֹהֶבֶת. עֲבוּרִי, הַכְּתִיבָה הִיא לֹא סְתָם מִלִּים עַל דַּף, אֶלָּא מִשׁוֹטִים חַיִּים שֶׁבָּהֶם אֲנִי מְנַוֶּטֶת בְּיָם הָרְגָשׁוֹת. הַמִּלִּים שֶׁלִּי חֲצוּיוֹת בֵּין רֹךְ מְלַטֵּף וְחוּשָׁנִי, לְבֵין חֲדִירָה עַזָּה וְנוֹעֶזֶת אֶל עֻמְקֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַתְּשׁוּקָה. אֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בַּמֶּרְחָבִים, מְחַפֶּשֶׂת הַבְטָחוֹת בָּאֹפֶק, אַךְ בַּסּוֹף חוֹזֶרֶת אֶל הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה שֶׁלִּי: יֵשׁ לִי רַק עֵט, נְיָר וּמִכְחוֹל שֶׁאֲנִי טוֹבֶלֶת בְּצֶבַע שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת.

זֶה לֹא רַק דְּיוֹ עַל דַּף לָבָן, וְלֹא רַק חָרוּז שֶׁמִּסְתַּדֵּר בַּזְּמַן.

זוֹ דֶּרֶךְ לְהַבִּיט אֶל הָעוֹלָם, לִמְצֹא אֶת הַיֹּפִי שֶׁקַּיָּם בְּכֻלָּם.

זוֹ הַקְשָׁבָה לִדְפִיקוֹת הַדֹּפֶק,לִרְאוֹת אֶת הָאוֹר גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ חֹשֶׁךְ.

שִׁיר הוּא לִחְיוֹת מִתּוֹךְ נְשִׁימָה,לַהֲפֹךְ כָּל כְּאֵב לְעָצְמָה.

מִבָּט הַמַּבְחִין בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, הוֹפֵךְ אֶת הָרֶגַע לְנֵצַח שָׁנִים.

לִקְרֹא אֶת הַסֵּתֶר בֵּין הַשּׁוּרוֹת,לִבְחֹר בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ לְקַוּוֹת.

לָתֵת לָרֶגֶשׁ לִצְבֹּעַ הַכֹּל,לָדַעַת לָקוּם גַּם כְּשֶׁקְּצָת לִפּוֹל.

כִּי שִׁיר הוּא לֹא רַק מִלִּים שֶׁל תִּקְוָה –שִׁיר הוּא גִּשָּׁה, הוּא שְׂפַת הָאַהֲבָה.

זֶהוּ הַהֶמְנוֹן הָאִישִׁי שֶׁלִּי – הַפְלָגָה בִּסְפִינָה שֶׁהִיא גִּיטָרָה, שֶׁכָּל מַטְּרָתָהּ הִיא לְנַגֵּן צְלִילִים שֶׁל קֵרוּב, וּפָשׁוּט לֶאֱהֹב
~
~