כואב לאהוב אותי

אמרת שזה כואב לאהוב אותי

ונסעת ליום אחד

השארת אותי עם חרטות של לילה

זרוקים על כל היום

שעות קצרות, דקות מתות

אשתמש במה שאי אפשר לזרוק

נזכרתי בעלים שנשרו מהעצים

ליוו אותנו לאורך כל השביל

עד שנאלצנו לחזור

כדי להביט בעצים העירומים

אני לא אמרתי מילה, את לא צחקת

כל כך הרבה הסברים

על תנועה כה קצרה

ושנינו פסענו באיטיות, מפחדים מהמכה

אמרת שזה כואב לאהוב אותי

ונסעת ליום אחד

נשארתי במיטה עד שלא יכולתי עוד לחלום

האור נכנס מהתריסים, סגר לילה של פיתיון

השמיים נראו כמו לפני הנפילה

יום אחד, בערב תחזרי, אני אלך לישון מוקדם

השארתי מאחוריי עיי חורבות

אצלך נשארו ערמות של דברים ישנים

עמדתי בצד ולא הבנתי אם זה אמיתי

כל מה שאמרתי, התכוונתי, רק בקול חלש יותר

אמרת שזה כואב לאהוב אותי

ונסעת ליום אחד, יום אחד