מוקדש לך גלי יקרה
לפני כשנה שאלת אתי, "האלוהים - האם הוא קיים עבורך?"
התכתבות
לאלוהים שלום,
אני כותבת לך למרות שאני יודעת שלא אקבל תשובה. זה כמעט כמו לכתוב למשרד ממשלתי, משם לפעמים מקבלים מענה, מכתבך התקבל בתריך - נחזיר לך תשובה. בדרך כלל לא שולחים אותה.
אתה בטח תגיד שכל כך הרבה כותבים לך, רק לעבור על כל הפתקים שנדחבים אל סדקי הכתל צריך תקופת חיים שלמה. בחייך, זה רק תרוץ, יש לך צבא של מלאכים, תושיב אותם תן לכל אחד לפטופ או אייפוד ושיכתבו את התשובות, לרב הבקשות הם יודעים לבד מה לענות ואת הדברים החשובים יעבירו אליך או לסגנים - מיכאל וגבריאל, שהם הבכירים שם לידך.
אני יודעת שאתה חושב לעצמך, מה הי מברברת מן הקדמה כזו מיותרת, שתיגש לעניין.
האמת היא, שאני חוששת להעלות על הכתב את מה שיש לי נגדך. אתה אמנם נחשב כ"אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד," אבל מצד שני אתה גם "אל נקמות". ובינינו, אתה בעצם עדיין לא הוכחת לי שאתה בכלל קיים.
אז בוא נצא מנקודת מבט שאתה ישנו ואתה יושב על הכס בשמים ומימינך רפאל ומשמאלך גבריאל... כעת עם תמונה ברורה כזו אני יכולה לכתוב לך, יש מען למכתבים. אלהים, אני לא מתכוונת לבקש דברים בנאליים, לא בריאות ולא הצלחה ולא נעליים, באמת שלא. אני - יש לי שאלות שאני מבקשת עליהן תשובה. ישנם אנשים שהיו אמורים להיות קרובים לי ואתה לקחת אותם אליך, ואני לא יודעת איך וגם לא בדיוק מתי (יש לי רק אומדן של זמן). אין אני יודעת מה הרגישו ועל מה חשבו לפני שהלכו. אתה הרי יודע הכל ורואה הכל - כך מכל מקום ספרו לי, אז אני חושבת שאתה חייב לי איזה שהן עובדות לספר. אני מעולם לא הכרתי אותם.
למשל מה עלה בגורלו של דודי אלכסנדר? הוא היה רק בן חמש עשרה כשלקחת אותו אליך. הוא בסך הכל רצה להביא תרופות לאביו החולה, יצא מן הגטו וזהו - כמו קוסם שמעלים אישה על הבמה, פוף והוא נעלם, (אבל את האישה הקוסם מחזיר לקול תשואות הקהל). אז לפחות מגיע לי הסבר מה קרה לו, האם ירו בו? האם נשלח למשרפות? האם אמר משהו לפני מותו? האם עוד המשיך לחיות מספר ימים או שבועות מהיום בו נראה לאחרונה?
כעת אמור לי, למה את אחותו, את הדודה שלי, גם כן לקחת? אתה הרי ידעת שהיא נושאת ברחמה תינוק, מה עשה לך זה שהחלטת לסיים חיים שטרם החלו? ומתי ואיפה לקחת אותם אליך?
בחייך, ספר לי משהו, ואל תגיד לי שאתה לא זוכר לא יודע. רבי עקיבא, שהיה מקורב אליך, אמר: "הפנקס פתוח והיד רושמת", אז באיזה שהוא מקום בארכיון שלך שם בשמים אני בטוחה שישנן רשימות.
אני מתארת לעצמי שכאשר תקרא את הדברים האלה, אתה תתחיל לכעוס ותגיד לעצמך, האישה הזו במקום לבקש יפה באה בכסאח. או במילים שמוכרות לך יותר אתה תאמר, היא מייסרת אותי בעקרבים.
האמת שלא, אלוהים. אבל אם אתה מאלה שאוהב חנופה, כמו הבוס שהיה לי פעם, דע לך שאני יכולה להתחנף. אני יכולה לספר לך כמה אני אוהבת את השקיעות שאתה יצרת כאשר בראת את השמש. כמה יפה הים כשהשמש יורדת אל האופק וצובעת את השמים באדום ופס של אש מסתמן על המים. ואם מקשיבים היטב שומעים את התסיסה כאשר כדור האש פוגש את המים. רגע, לפני שאתה מתחיל לחשוב עלי דברים לא נכונים, אני אומר לך שאני יודעת שזה לא מדוייק ואני יודעת שהאופק הוא אשלייה אופטית, אבל בחייך, בוא לא ניתפס לקטנות, מי צריך דיוק. היה אומן גדול אחד, אתה בטח מכיר אותו - מטיס, הצייר, הוא בטח גר בשיכון הציירים אצלך שם בשמים. אז מטיס אמר "הדיוק אינו אמת" והוא צדק.
כשמתבוננים ביופי שבראת, בטבע שהוא באמת יצירת פאר שאין כמותה, רואים עד כמה היית מוכשר. מאז כמעט כל אומן מנסה לצוד קצת מהיופי שיצרת. גם אני בעוונותי מנסה להעתיק אפס קצהו של היופי הזה.
אני גולשת מהנושא, כי הרי הסיבה שאני כותבת לך זה שאני רוצה תשובות. הסיבה היא שקשה לי. קשה לי להתמודד עם הדברים הכואבים. זה כל כך קל לדבר על יופי ועל טבע ועל הים, שדרך אגב הוא אחד היצירות היותר טובות שלך.
כשלקחת את אחי הצעיר, את מוקי שלי, מה חשבת לעצמך? אמרת, אני צריך חברה טובים לידי, אני צריך כאלה שאפשר להחליף איתם מילה, כאלה שהם צעירים, רוח רעננה. כאלה שיורידו קצת את הגיל הממוצע בשמים. האם זה מה שחשבת? אם כן אז אתה אגואיסט - כי עלינו כאן לא חשבת כלל. ואתה אמור להיות גם האלהים שלי.
מה אני אגיד לך אלוהים, אני יכולה להוסיף עוד כהנה וכהנה דברים ועניינים לדון בהם, אבל בוא ננסה מכתב אחד ונראה איך זה הולך. אם תענה לעניין אכתוב לך מכתב נוסף. אולי בכלל נהיה חברים לעט, פעם זה היה מאד פופולרי. לפי רוח הזמן אנחנו יכולים גם לשוחח בצ'אט.
שלך בהוקרה
נורית
שלום לך נורית,
זה אלוהים שכותב לך. מופתעת? את הרי כתבת לי וביקשת ממני תשובות לכל מיני מענות וטענות, אז אני שולח לך מייל כי כך זה נוח לי, (ושלא יגידו שאני מיושן ולא מתקדם עם הזמן).
חשבתי לבקש ממישהו שאת מכירה שימסור לך את דברי, למשל מאחיקם או מאותה נפש תאומה שלך, שיש לכן קשר כל כך מיוחד. אבל אחר כך אמרתי לעצמי שזה לא מתאים, וחוץ מזה אני מספיק חזק כדי לדבר איתך ישירות, לא צריך תיווך של גורם שלישי. אמנם נאמר בתנ"ך שאף אחד לא ראה אלוהים וחי, אבל אני לא שולח תמונה כך שאיני מראה פני לך ואפילו קולי לא נשמע, זה כולה רק מייל, (את רואה אני אפילו מדבר בשפה החדשה הזו שלכם).
כעת כדי שלא תחשבי שמישהו עובד עליך אכתוב לך מי אני. אני הוא אך קנא ואני אל רחום וחנון, אני הוא בורא הכל, אני הוא מי שאת רוצה שאהיה. אני הוא "אהיה אשר אהיה" (מילים חזקות אמרתי אז). כי אני אינני ואני ישנו.
אני אהיה איזה אלוהים שאת רוצה, אני הרי זה שמביא לך את אותם דברים שממלאים אותך שמחה. שלחתי לך שני עגורים שהיו בעבורך קסם, הם החיבור שלך לטבע - שזה אני. הם מלווים אותך כבר כל כך הרבה שנים. אם את מאמינה שיש מלאכים, אז שלחתי לך שניים כאלה, תודי שנתת להם כח על טבעי, הם כבר מזמן אינם עבורך עופות נודדים במובן הארצי של המילה.
את יורדת לים -יושבת שם שעות ומרגישה אחרת. האם אף פעם לא עלה בדעתך שהים זה אני? אני הוא זה שנותן לך שם מרגוע. אני מביא את השקיעה שאת כל כך אוהבת עם כל האדומים שבה, שלפעמים מעלים בך אסוציאציה של דם ואז אני חש בצמרצורת שאוחזת בגופך. באחת הפעמים שמעתי אותך מספרת בטלפון, למי שמבינה אותך כל כך טוב, לנפש התאומה שלך, שחשת בחיבוק וידעת שזו היא המחבקת אותך. זו באמת הייתה היא, אבל האם עלה בדעתך שאולי גם אני הייתי סביבך בחיבוק? מסובך לך? מי אמר שאני פשוט.
אני גם מחליף בשבילך את הצבעים בים, את הכחול בטורקיז ומוסיף גם יקרוק ולפעמים גם סגול, כל צבע שאת רוצה אני מביא לך, גם את קצף הגלים אני יוצר בעבורך. אני הוא מערבב הצבעים האולטימטיבי. אני הוא זה שמביא את צריחת השחפים ואת הסרטנים שרצים בחול לרגליך. אני רואה אותך שם, לפעמים חיוך נסוך על פניך, לפעמים את בונה ארמון בחול - ואת שוב ילדה קטנה. אני נותן לך את המקום הזה, אני נותן לך את המרחב.
את באה אלי בטענות ובטרוניות על עוולות שעשיתי. את כועסת וצועקת וזה בסדר, אני מקבל את החבטות שאת חובטת בי, את לא היחידה, אני רגיל להיות שק חבטות. במשך השנים הרבות שהוכיתי הייתי כבר צריך להיות מחוסן אבל לא התחסנתי. אני לא יכולתי לנהוג אחרת, מיד אסביר לך ואני מקווה שתביני, או לפחות תנסי להבין.
אגלה לך סוד יקירתי, אני יוצר דברים אבל אני לא כל יכול כמו שבני האדם עושים אותי. את המלחמות לא אני עשיתי וגם היום לא אני מחולל אותן, למרות מה שכתוב בכתובים. ובינינו, מי כתב את כל הספרים כולם? האם זה הייתי אני? הרי את יודעת שלא. "נעשה אדם כצלמנו כדמותנו..." בחייך, זה כותב הספר שהיה צריך להצדיק את הבריאה המוזרה הזו - אדם, אז החליט שהוא בן דמותי. גם השימוש הזה בגוף יחיד רבים. מאחר ובני האדם שונים לא יכלו לתת לי דמות אחת, אז הפכו אותי לרבים.
אבל אחזור לעניניינו. אני לא מתחמק מהטענות שלך. אני כל כך מבין את הכאב הזה על העקדה, על הקרבן שלכאורה ביקשתי ממך להקריב ולא נתתי לך את האיל בסבך ואת היית צריכה ללכת איתה עד הסוף. את נשאת את מתך והיבטת למעלה, ואני את זעקתך הנוראה שמעתי ולא יכולתי לעשות דבר. האלוהים שיצרת לך הוא אינו כל יכול, ובתוך תוך תוכך את יודעת את זה. אני הוא צורך פנימי שלך, אני הוא הנשמה.
שאלו אותי וגם את שאלת, איך יכולתי לתת לשואה להתרחש. אני לא נתתי, לו היה זה תלוי בי הייתי מפסיק את כל התהליך כבר בשנת 33. אבל אז, בשנים ההן, פשוט ביטלו אותי. את מבינה, אני לא הייתי קיים, אם אני אינני אני לא יכול לפעול. פרדוקס קלאסי. קודם יצרו אותי כל יכול, אחר כך ביטלו את היותי, ואחר כך רצו שאהייה כל יכול. "אלוהים אדירים" (תראי מה את עושה, בגללך אני משתמש בצרוף המילים הזה) - זה לא אני שיצרתי את האדם בצלמי, זה אתם שיצרתם אותי בצלמכם וכדמותכם.
בואי יקירתי ונחזור לדברים שאת נוהגת לגלגל במחשבותיך. האם את מאמינה בי? האם אני קיים? אני חושב שכבר ענית על זה לא פעם ולא פעמיים. בעבורך אני קיים - ועוד איך אני קיים. אני קיים כשאת מודה על כל אותם דברים שנותנים טעם לחייך, והם כל כך רבים ולא אפרט אותם כאן. אני קיים בכל אותן פעמים שאת זקוקה למישהו שאותו אפשר להאשים בכל הדברים שאינך מבינה ואינך יכולה להתמודד איתם, באותו כאוס שבנפשך.
יש לי הצעה בשבילך, בואי ונהרוס את החומות. נהרוס את אלו שבנית סביבך ואת אלה שבנית סביבי, כדי להשמר מפני. כי בינינו, את צריכה אותי ואני באמת יכול לעזור לך, אם רק תתני לי. אם רק תרפי. אינך צריכה לחכות לאותו רגע קצר שבתפילת ראש השנה,
"בעת נעילת שער פתח לנו שער כי פנה היום." אני רואה אותך כל שנה עומדת כל כך דרוכה, מפסיקה לנשום וכל כולך באותה דקה דמומה, האמת שאני חרד לך כשאני רואה אותך כך. היי, תעשי מה שהנכדים שלך למדו אותך לעשות - תזרמי. תראי שזה יעשה לך רק טוב, לשנינו זה יעשה טוב. אנחנו צריכים את הקשר הסימביוטי הזה בינינו.
חשבי על דברי, ואם תרגישי צורך לענות את יכולה לענות למייל שכתובתו מופיעה כאן למטה.
שלך אלוהים
