סיפורים

אל הים

אל הים היה בזמנו אדם עקשן, בלתי-ניתן להפסקה, רגוע וזועם ובו בעת מלא במערבולות וסתירות פנימיות כמו שרק אל הים יכול להיות.
 הוא היה סיבובי, וכל חייו השלים אין ספור מעגלים אשר חזרו בסופו של דבר לנקודה אחת. הוא עמד על שלו או יותר נכון "צף על שלו"- לא היה מוותר, במיוחד כשחשב שזהו הזמן לקחת את הדיון צעד נוסף קדימה ולהראות לכולם את כוחו וזעמו שלו.
הוא לא היה משפריץ חכמתו ברבים,ולא מתרפס בפני כל אדם ובת אנוש, רק כאשר היה רואה בתולת חן אמיתית היה שוקל להרים את דגלו הלבן למעלה, לנוח ולהתפוגג מהנוף שלה בעת היא בחזקתו.
יום אחד בעת הוא נלחם עם מלכת השמש, נסיך הכוכבים ושר הירח, הוא עצר לקחת אתנחתת רענון קטנה על -מנת להמשיך בקרב האכזרי והעקוב מדם אלים שנמצאים תחת השגחתם הבלעדית של עצמם. הוא הסב מבטו ועיניו קלטו חבורה של בתולות חן, חוצות את דרכו של אל המדבר בדרך אל אל הטבע.
הוא עצר לחימתו, הרגיע את אלת השמש ונסיך הכוכבים, שיחרר את שר הירח, וליבו החל לפעום פעימות מוזרות אשר לא הכיר עד אז.  הוא לא ידע באותה העת- שזה הכל חלק מהאסטרטגיה של מלכת השמש- אשר חשבה כי יכולה להביס אותו הפעם.
בתוך חבורת הבתולות, היתה כבשה שחורה בצורת בתולה, אשר פיזרה חיוכים ונשיקות ברוח לאל הים המעומד נפעם מהיופי הבלתי נדלה.
הוא חשב שהתאהב- והיא ידעה שתפסה אותו במקום הכי כואב- בלב.
היא שיחקה איתו משחק מלוכלך אותה כבשה שחורה בעת הוא הסתנוור מיופיה, ומלכת השמש הייתה מרוצה כי חשבה שהצליחה סוף סוף למוטט את חוזקו הבלתי נדלה של אל הים.
הכבשה שיחקה בלבבו כמו בכדור דימיוני, שרטה ופצעה כל נקודה רגישה בכל אחד מארבעת החדרים של אל הים, וניסרה לשניים את עורמתו וחוסנו של אל הים.
הוא נפצע אנושות אל הים, ואז הופיעה מולו מלכת השמש- "אמרתי לך שתפסיד בסופו של דבר" אמרה המלכה עם חיוך שטני ולידה החיילת הנאמנה שלה, בתולת הכבשים השחורות.
האל התמוטט על ברכיו אך בכוחותיו האחרונים הטיל קללה ניצחית על שלושת יריביו הקשים- נסיך הכוכבים ושר הירח, אשר השתתפו יחד עם מלכת השמש במשחק המלוכלך הזה שנקרא אהבה, ועל המלכה עצמה כפה לעלות הכי גבוה שהיא יכולה בכל יום ולרדת למצולותיו ולהשתחוות לו בכל יום ויום.הוא עצמו הפך לים.
את הכבשה השחורה,שעדיין העריץ והיה מסונור מאהבתו הנצחית אליה  ומיופיה הטבעי, עזב, אך את חברותיה הבתולות הפך לבתולות ים.
וכך נגמרו מלחמותיו של אל הים...

תגובות