תוקף ומשמעות למה שסובב בעקבות שירה של נורית ליברמן - העלמות המילים הכתובות

***************************

ובכן,

נסיתי כמו שכתבת בשירך. וראי זה פלא!

מה שכתבתי על הנייר (הביטוי שלך 'טבולה רסה').

לא התנדף מעצמו!

נסיתי למחוק אותו בעצמי, וראי למרות המחיקות

הוא השאיר סימנים על הנייר

סימני כתיב מחוק לא מזוהה

פסים שחורים, מעין ליכלוך.

וזה הפריע לי

לצורך הנחמה והריפוי נסיתי לחזור אחורה

לשחזר מה שמחקתי

לכל הפחות לנסות לברר מה כתבתי

עכשיו, פתאום נאטמתי במעין שיכחה

היה לי עצוב משהו

הנייר, למרות רצוני להחליק אותו ב'לבן' 

כמו שאת אומרת, טבולה רסה

לא צלח בידי

הירהורי לקחו אותי לרגע בו נתהוויתי ברחם אימי

כמובן לא זכרתי כלום.

אבל, גיליתי שאני מלא זכרונות וחוויות מכל 'תקופותי' השונות

(ינקות, נערות, בגרות, עמידה ועוד)

יש חוויות שאני זוכר, אם לטובה אם לרעה

יש שהן נשתכחו ממני ללא שום זכר "במודע" שלי

אפילו לא השאירו סימני מחיקה או קיום כשלהו

יש שהן צצות בעת שהן צצות, וצועדות לפני כאילו היו סרט נע...

      עם או בלי אפקטים רגשיים (געגועים, שימחה, רוגז וקנאה, חרטה ועוד)

ובכן

"טבולה רסה"?!

מה פירושו של לוח חלק במודעות של האדם?

מילים, מילים ועוד מילים , הרבה מאוד מילים!

אני מאוד מעריך אותן

הן אבני הבניה של השפה.

השפה, היא שיוצרת בתוכי את הזרמים של הרגשות והחשיבה

עושה בהם סדר ו/או פורעת אותם

כך, אני נותן תוקף ומשמעות לסובב אותי - לטוב או לרע!

כל זואת, ואני לא שוכח, הכל זמני עלי אדמות

מה איכפת לי!

מה איכפת לי!

העיקר

אני מתהלך בתוך כברת הדרך, שמתהווה יחד עם חיי

אני גם מתפלל

מפזר את מילותי לתוך האויר לכל עבר

הלוואי וכך יהיה עד הרגע ...לכשיגיע!

הרגע הבלתי נמנע, שהוא גבולותיו של מה שבעינינו זמני

ובתוך המרחב הזה, אני מקווה, כולי תקווה, שהמשמעות לא תתנדף לה כלא הייתה

עד הרגע שהזמני יגיע אל תיחומו,

אל גבולתיו

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון