בכול בוקר הוא צועד במסלול ההליכה הקבוע , זוגות ובודדים חולפים על פניו, מידי פעם מישהו מניד בראשו לשלום , הולכים ורצים כל אחד בעולמו. נזכר הוא באתמול חולצתה הקצרה , בצבע צהוב הוא חושב , מכנסים שחורות צמודות רגלים ארוכות ושזופות, פניה כהות שיערה קצר , עיניה בכחול ירוק הותירו רושם עז , הוא ראה אותם רק לברק שנייה והם הותירו חותם בליבו.
היום הוא צועד שנית מקווה , אולי תחלוף פעם נוספת על פניו , חולם הוא, הנה רצים ביחד על שפת הים , הגלים מכים בסלעי החוף , גופה הגמיש משנה צורתו בהתאם לקצב הליכתה , כלי מיתרים מנגינתו פעם גבוה קצב החזה הפועם, פעם נמוך קולה הצרוד , עולמה מנגינת ים על משברי נפשו ואדוות גלים קצב ליבו. הוא מגיע לסוף מסלול ההליכה , היא לא נראתה, "אולי לא תחזור אולי כן".
היום מתכונן הוא למצגת גדולה בעבודתו , כבר שבועות הצוות שוקד להכין את מודל המוצר עבור החברה הגדולה. אם יצליחו במצגת עסקה רבת ממון מצפה , עתידם נראה מזהיר וההצלחה אולי קרובה. עומדים הם שוקדים , סידורים ושיפורים אחרונים. עדין לא עוזבת את מוחו , בחולצה הצהובה ובמכנסיים הצמודות היא ממשיכה בצעידתה , הולכת ולא מפסיקה , רק חבל שלא נפגשים.
מכונית אנשי החברה מגיעה , המזכירה מגישה את הכיבוד , והמנהל נושא מספר מילים. נציג החברה מתנצל " צריכה להגיע מנהלת נוספת" , ונותן להבין שהיא המחליטה והקובעת , מילתה היא המילה האחרונה. טוב ממתינים הדלת נפתחת , חליפה מהודרת , ז'קט מחויט והיא עומדת הפתח החדר. " שלום לכולם אפשר להתחיל" קולה הצרוד כאילו מהחלום.
משהו אצלו מתחיל לפעום , אולי הלב , זוכר הוא את שיערה הקצר , עיניה בכחול ירוק. היא ממש לא שמה לב אליו. בקול רועד הוא מתחיל להציג את מודל המוצר , עובר לפרטים . לפתע נשמע קול קר "טוב הבנו , אנו חייבים לזוז נחזור אלכם עם תשובה בקרוב" , כמו שהגיעו כך נעלמו.
יושב הוא על בר המשקאות במועדון בקצה הרחוב, חלומו בגוונים ירוקים כחולים , שמיים כחולים צמרות עצים ירוקים , והא צועד לידה , יום אביבי , "לאן את רוצה הוא שואל" , "לאן שתרצה היא אומרת" שוב נשמע הקול הצרוד. צמודה היא לגופו , ללא החולצה הצהובה וללא המכנסיים השחורים , גם ללא הז'קט. חום גופה מבעיר את עוצמתו , והיא מתרפקת על חזהו , התמזגות עדינה חזקה מביאה את שניהם לשיא הבערה. דבר לא יפריד בניהם.
"הם פנו לחברה מתחרה " הוא שמע קול מימינו , חבר צוות נכנס בסערה למועדון וקרא את ההודעה בהתרגשות. "משהו לא מסתדר לי " חשב בלבו ," ההינו טובים , מה קרה ? יש משהו שאני לא יודע". עם משהו מזמזם נכנס למיטתו לבדו באותו לילה.
הוא צועד את צעדת הבוקר שקוע במחשבותיו , לפתע קול מכונית בולמת , היא שוכבת על הכביש בחולצה צהובה ומכנסים שחורות. נזעק הוא מיד למקום "מה מצבך" הוא שואל " והיא מתעלפת לזרועותיו.
יושב הוא ליד מיטתה , היא מתעוררת , " היכן אני היא שואלת " , " בבית החולים אני הבאתי אותך אתמול, מכונית פגעה בך" , הרופא מגיע מבקש לעזוב את החדר והוא מספיק לראות את ברק העיניים כחולות ירוקות , לפני שהדלת נסגרת.
עוברים ימים עוברים שבועות , הוא צועד ודמותה לא עוזבת אותו , כל יום המסלול מסתיים ודבר לא קורה .נכנס הוא למשרד , יום ארוך ממתין לו , המודל ההוא ,מונח כאבן שאין לה הופכין, מעלה אבק , כך המצב רוח שלו.
המכונית של החברה גדולה נעצרת ליד דלת הבניין , צוות נכס בהמולה בראשה ההיא עם הז'קט המחויט. "לקח לי זמן , בסוף נזכרתי מאיפה אני מכירה אותך" וחיוך גדול על פניה.
