המפגש (מתוך הרומן עיישה)

שמונה בערב, האולם הנוצץ בקזינו "החוף הדרומי"; נברשות בדולח תלויות מהתקרה, רצפת שיש בריבועי אדום ושחור בוהקת. בפינת האולם התזמורת מנעימה לבאי המקום.

מלצרים בתלבושת אחידה: מכנס שחור, חולצה לבנה ועל צווארם ענדו עניבת פרפר צבעונית. הסתובבו בין אורחי הקזינו עם מגשים עמוסים בכריכים עם קוויאר שחור או אדום ולצידם צלוחיות עם פלחי לימון חצויים מגשים עמוסים בגביעי שמפניה תוססת, או במגשים עמוסים בכוסות וויסקי ודליי קרח.
הגברים לבושים בחליפות טוקסידו ועל צווארם ענדו עניבות פרפר, רובם עישנו סיגרים קובנים ריחניים. הנשים לבושות בשמלות נשף ארוכות ואת ראשן מעטרות תסרוקות בדגמים חדישים, עישנו בעזרת פומית בסגנון שנות ה-30. הסתובבו באולם נהנים מהאוירה המחשמלת, הימרו מסביב לשולחנות או ישבו מול מכונות המזל.

קולות שקשוק הכדור, הנע בתוך קערת הרולטה וההכרזה על הזכייה, נשמע מהאולם פרט לתזמורת שהנעימה את באי הקזינו.

גבר מאוד נאה בעל מבנה גוף אתלטי מסר את כובעו ומעילו במלתחה והעניק לבחור במלתחה טיפ שמן. התקדם לאטו אל עבר שולחן הרולטה המרכזי כשכוס וויסקי בידו. כשהתפנה מקום התיישב והוציא מכיסו חבילת שטרות של 10$ וביקש להמירם לז'יטונים, השאיר שטר ירקרק של עשרה דולרים טיפ לקרופיה והימר במפוזר. 

המשיך להמר לפי צירוף המספרים שניתנו לו מבעוד מועד ולא התאמץ כלל להקשיב אם זכה או הפסיד. למזלו הרב, ערימת הז'יטונים שברשותו הלכה ותפחה.

העיף מבט אל היושבים מסביב לשולחן ולא ראה אותה.

עשרים דקות חלפו מאז נכנס לקזינו, ואז היא הופיעה; דמות נשית זוהרת ומהממת ביופייה: גוון עורה בהיר וחלק, עיניה ירקרקות, שיער שטני גלי פזור עד כתפיה.

לבשה שמלת ערב ארוכה בעלת מחשוף, מבית היוצר של כריסטיאן דיור.

שפתיה החושניות היו משוחות באודם בצבע חמרה, ועגילים קישטו את אוזניה.

טבעת משובצת יהלומים העניקה לידה הענוגה מראה זוהר.

התקרבה לשולחן הרולטה המרכזי והחלה להמר כשהיא מתבוננת בגבר היושב מולה ולא מסירה את עיניה ממנו והפסידה בכל סיבוב. פניה החלו להחוויר והיא העזה ופנתה אל הגבר ואמרה לו: "אלת המזל מאירה לך פנים היום. הנהלת הקזינו לא מאפשרת לי אשראי ואני חייבת לשלם את חוב ההימור, האם תואיל לקבל ממני שיק עצמי שמי וכתובתי רשומים עליו תוכל לפדות אותו בכל בנק באירופה".

מיודעינו הנהן בראשו בחיוב. 

הגברת שלפה מארנקה פנקס שיקים ועט מוזהב ורשמה מספר מלים על גב השיק ומסרה לו ואמרה: "אני מאוד מודה לך אדוני על האמון שלך בי ואולי בעתיד ניפגש... תודה לך." עזבה את השולחן ונעלמה בין הקהל הרב שבאולם.

על השיק לא היו רשומים סכום או חתימה ומעברו השני היה כתוב בעברית:

"נמצאת במלון אפרודיטה בחדר מס'315, בוא אלי אחרי השעה 1:00 הלילה."
הגבר שילם את חובה של הגברת והכניס את השיק לכיס מכנסיו, והמשיך להמר עוד כשעה, כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן, החליף את הז'יטונים לשטרות ועזב את השולחן. לקח לעצמו עוד כוסית וויסקי וכריך ופנה אל עבר היציאה כשהוא לוקח בדרך את כובעו ומעילו. יצא מהקזינו, נותרו לו עוד שעתיים עד לפגישה ובזמן הזה החליט לרדת לחוף הים כשהוא צועד לאורך החוף וראשו מלא מחשבות על אהבת חייו שפגש זה עתה.

אף אישה מאלה שהכיר לא הציתה בו את חושיו כמו האישה שישבה מולו סביב שולחן הרולטה. זו השטנית עם עיניים ירקרקות שברקו באור הרב שהיה במקום. הוא חזר לחדרו במלון התקלח ותוך כדי סיבון גופו זמזם לעצמו מנגינה מוכרת, התנגב ולבש חליפה חדשה ויצא לדרכו למלון אפרודיטה, בדרך נכנס לחנות משקאות שפעלה 24שעות ביממה ורכש בקבוק שמפניה מבציר 1989, וביקש מהמוכר שיארוז בעטיפת מתנה. הגיע למלון ועלה לחדרה נקש על הדלת ומתוך החדר נשמע קול רך וענוג,

"מי זה?", שאלה.

"שירות חדרים", ענה.

"פתוח, היכנס בבקשה."

נכנס לחדר ונעמד על הסף סוקר במבטיו מקצה לקצה ולא ראה זכר לאותה גברת שפגש קזינו. פסע עוד מספר צעדים והרגיש בקנה אקדח הנלחץ אל פלג גופו התחתון וענני בושם חושני עלו בנחיריו.

הוא לא העז להסתובב ושאל, "סליחה, מה זה אמור להיות?"

"יקירי, אני נוהגת לנקוט משנה זהירות גם לגבי אלה שאני בוטחת וסומכת עליהם."

"האם אוכל להניח את הבקבוק על השידה?" שאל.

"רצוי, אך ורק כשאומר לך." השיבה.

סיימה דבריה וטרקה את הדלת שמאחוריה בבעיטה, ולקחה מידו את הבקבוק והניחה על השידה. עדיין עמדה מאחוריו, ביד אחת אחזה באקדח השלוף וביד השנייה החלה לבדוק אותו בחזה, בזרועותיו, ובצמוד לחגורה מצאה אקדח, הוציאה ורוקנה מתוכו את המחסנית והשליכה על הרצפה. הוא רצה להתקדם אך היא עצרה בעדו ואמרה:

הם נרדמו עם עלות השחר. בשעת בוקר מאוחרת קמו השניים מן המיטה, התקלחו יחדיו וסיבנו זה לזו ולאחר מכן ייבשו עצמם במגבות גדולות והתעטפו בחלוקים לבנים, והתיישבו על דופן המיטה כשהוא מחבק אותה ומלטף את שיערה.

היא חייגה לשירות חדרים והזמינה ארוחה קלה לשניים. כעבור דקות אחדות, נשמעה נקישה על הדלת ונאמר להם שהאוכל הגיע. הדייל נתבקש להשאיר את העגלה מחוץ לדלת והעבירו מתחתיו שטר ירקרק בעל שתי ספרות טיפ.

היא פתחה את הדלת וגררה את העגלה פנימה. לאחר שסיימו את הארוחה שוב השתלטה עליהם תאוותם היוקדת והם התאחדו בעינוגי ומשחקי אהבה טרם שנפרדו. לאחר שהתלבשו, התיישבו זה מול זו, משירים מבטיהם זה לזו.

עיניה הירוקות, הבורקות, מהפנטות אותו בכל פעם מחדש.