עכבר חתול וחור - בעקבות משל קטן של קפקא , בימת דיון רבקה ירון

החתול נהם ברעש גדול.

העכבר רק עיווה את שפתיו בתנועת לחיים לא ברורה, כאילו חיוך הצטייר שם. גופו רעד בלא שליטה עצמית עליו.

שוב נהם החתול, כאילו כועס ונעימת קולו מאיימת "למה אתה לא נבהל ממני?!"

העווית של העכבר נראית לעין המסתכל כמו חיוך לגלגני "אתה לא אריה! סך הכל חתול, למרות השאגה שלך. אומנם כן, אני פוחד ומלא חרדה לבאות"

זינק החתול להנחית את טלפיו לעבר העכבר.

רעידתו של העכבר וחרדתו, כאילו זינקו לפניו והוא דילג בקפיצות קדימה. נקרה חור בדרכו. הוא השתחל לתוכו. "איזה מזל שיש חור, ויתרה מכך שהגוף מצליח ללא מאמץ להשתחל לתוכו!"

החתול בהה בחור המפלט של העכבר "אין טעם לחכות? העכבר בודאי...הוא חייב לצאת...רעב, צרכים..."

העכבר בתוך החור. עדיין גופו ערוך לזינוק, מכווץ באיבריו. עברו רגעים ארוכים עד שנינוח והתרגל לאפלת החור. מתח את גפיו והצמיד את ביטנו לרצפת החור. סברה הייתה, אולי יתייאש החתול...אולי תתרחש מטאמורפוזה והחתול יהפוך ל...ואולי יצוץ חור נוסף...ואולי...יהיה כאשר יהיה...ואם החתול חולם בודאי חלומותיו מלאים בעכברים!

דבר המערכת

***********

מסר לי הכותב, הוא השתדל מאוד להימנע מגילוי השיח והמחשבות שהתרוצצו ב"מוחותיהם" של החתול ושל העכבר. ראשית כל, על ידי מסירת מחשבות למעשה הוא מיחס לחתול ו/או לעכבר יכולת אנושית. כלומר שיש להם מוח שפועל  כמו המוח האנושי, כאילו יש להם שפה כמו השפה האנושית. לאמיתו של דבר הוא איננו יודע מה ומו ואיך...אם בכלל יש כאן רפלקסים שפועלים?!

שנית, מסירת השיח והמחשבות על ידי הכותב בודאי הן מהירהורי ליבו הפנימיים. כלומר על ידי כך הוא עצמו מסתתר מאחורי האמירות שלהם. מעין מסירת מחשבות שלו במווסה של התרחשות – פרשנות במסכה!

הוא הוסיף ואמר, כל רצונו הוא למסור את העובדות כהווייתן:

יש חתול שהיה לו מפגש עם עכבר. העכבר נמלט לתוך חור שנקרה לו בדרך.

החתול, העכבר והחור הן מציאות קיימת. הדרמה שהתרחשה ביניהם כנראה בלתי נמנעת. יש טורף שפגש בדרכו טרף. הטרף לא היה קל למרות יחסי הכוחות מאחר שמצא לעצמו פתח מילוט.

כעורך החלטתי להשאיר את גירסתו הרשומה ללא תיקונים וללא קיצורים

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון